"מי שלא עובד, התחתן בהצלחה" (חוכמה עממית).
אז היה הגורל הנשי שלי שאני חי לבד. כלומר, יחד עם החתול, שייעלב אם לא אספור אותו. במקביל, שני חבריי הקרובים נמצאים בנישואים מאושרים ארוכי טווח, המלווים בילדים, בעלים עשירים ודירות ללא משכנתא. ההבדל היחיד הוא שאחד עובד בתפקיד הגון ומרוויח כסף מצוין, בעוד השני מעולם לא עבד.
בכל פעם שנושא זה נדון במפגשים ידידותיים או בקרבות אינטרנטיים, קרניים מתנגדות עם תגי "קנאה", "עוני", "כישלון נשי" עפות לכיווני. בסדר, בוא נבין את זה.
קל ופשוט למתג את הנושא "לדבר בשביל העניים", לתקוע אצבע או להזיז שרביט של אדם שעלול לא כל כך עשיר כלכלית, כשל בחייו האישיים, בודד וביישן, כך שכולם מסביב מסתתרים בכעס בחשאי מְקַנֵא. רק שאני ממש לא אוהב את זה. אני אוהב להבין את זה ולשים הכל על המדפים, מהם אבק של אי הבנה הוברש בעבר.
אמא יפה, אבא עובד
הראשונה נולדה למשפחה עשירה למדי, אך הוריה נפרדו כשהייתה ילדה. היא גדלה אצל סבתה, אליה הלכה להתגורר לבדה בגיל מודע. היא תמיד עבדה ולא התכוונה לחיות במשפחה לפי העיקרון "אמא יפה, אבא עובד". בדיוק בגלל שעמדה לנגד עיניה דוגמה לאמא שלה, שהלכה לעבוד כמוכרת בדוכן 24 שעות אחרי נישואים של 12 שנים שלא היו צריכים כלום. ואז אבא מצא אמא אחרת שדרשה השקעה לגיטימית בעצמה ובתינוקה שזה עתה נולד. אגב, עדיין אין תקשורת עם אביה - היא לא יכלה לסלוח לו.
גם השני נולד למשפחה אמידה, שקיימת בבטחה עד היום. היא זו שקוראים לה "ילדה ממשפחה טובה". שני ההורים עובדים בתפקידים גבוהים במפעל מקומי גדול, כך שתמיד הייתה "קערה מלאה" עם טיולים, בגדים ודמי כיס, שאנחנו, הילדים שגדלו ונמלטו בשנות ה-90, מעולם לא היו לנו. מידיהם האכפתיות של הוריה היא עברה לידי בעלה, בקושי סיימה את התיכון. היא שמחה וחכמה, מעריצה את לבקובסקי, לבצ'וק ובלינובסקאיה, שאותם היא מצטטת כשההזדמנות הנכונה מגיעה לעצמה.
שאל או קבל
מהו, בעצם, גבינה-בורון? היא כתבה לי בשבוע שעבר בווטסאפ עם הצעה לטוס לדובאי או במקרה הרע לטורקיה, הפתוחות וללא ויזה לרוסים, בקיץ. ואז היא התיישבה למשהו במוסקבה. עייף מהתפתחות עצמית, רוצה להירגע.
מאוד רציתי להרחיב את נשמתי הרוסית הרחבה, לקרוע אפוד דמיוני ולספר שסוף סוף כל כך רזה שאני יכול להרשות לעצמי רק את נתיב הרכבת ז'לזנודורוז'ני-מוסקבה (רצוי אַרנֶבֶת). שהעסק הקטן אך הגאה שלי בשנתיים האחרונות של מה שלא ניתן לשמו התכווץ כמו עור שגרין והורה לי לחיות באושר ועושר, אבל בלעדיו.
אבל התנגדתי כי זה חסר טעם. לפי הבנתה, אפשר לבקש או להשיג כסף. אני אוהב את האחרון הזה! כדי לקבל את זה - כמו שרת נדיר בברית המועצות מתחת לדלפק של מוכרת מוכרת.
עם השנים הפסקתי להיעלב ממנה. ובכן, אין בהגדרות המפעל שלה שום תוכנית שבה אדם עובד חודש שלם, ואז לפעמים נותנים לו כסף קטן אך ישר. תכנית זו אינה ידועה לה, זרה ומורכבת.
בהערות על חשיבה שלילית, אני בדרך כלל שותק. בעצה לשגר רצונות לחלל - אני נאנח בעצב. בתור אתאיסט וחומרני, אני יכול לשגר רק בלון לחלל, שלא יגיע אליו, מתפרץ בקומה העשרים של המרפסת של מישהו בבניין החדש של בלשיחה.
אמהות שמחות וילדות טיפשות
לפני שבועיים, בציבור אחד באינסטגרם, תחת פוסט על נשים בעסקים, תפסתי את עיני בתגובה של גברת בעלת מקצוע מותנה "אמא המאושרת של אנטושקה, אשתו האהובה של סריוז'קה":
"אני לא מבין למה לשאוף להרוויח כסף אם אתה יכול לוודא שיסופק לך. לא עבדתי יום ואני לא מתכוון. אתה רק צריך לבחור את הבעלים, הבנות הנכונים.
אפילו נכנסתי לחשבון שלה כדי לבדוק אם החבר הזה שלי סמוי. אבל התברר שזה לא שלי. יש הרבה מהם, הם מתרבים ומתפתלים בבית המקדש לנשים רווקות עם חתולים והלוואות.
אולי להקים אינסטגרם לחתול ולגרום לו לעבוד על הסופר פרימיום המיובאת שלו? הוא יספק לי את המציאות של המאה ה-21 - כמו החתול סטפן, שהמותג ולנטינו שלח לו תיק.
אגב, "לא עבדתי יום ואני לא מתכוונת", אמרה פטרישיה רג'יאני, הידועה כאלמנתו של מאוריציו גוצ'י, שהתאלמנה מרצונה החופשי. אישה מבריקה. יוזמה.
מחבר: אישה עם עסק קטן וחתול גדול
