ברוסיה המצב עם אלימות במשפחה הוא מאוד לא ברור.
מצד אחד, יש הרבה נשים היסטריות שמשמיצות את בעליהן בלי ובלי סיבה. מצד שני, יש הרבה משפחות שקטות, אידיאליות לכאורה, שמאחוריהן מתרחשות זוועות אמיתיות.
אני רוצה לספר את סיפורו של חבר טוב שלי שאנחנו חברים איתו שנים רבות.
אתחיל את הסיפור מתחילת היכרותנו. לאחר מכן עברנו לדירה חדשה והפכנו לשכנים. מכיוון שילדינו היו בני אותו גיל, הכרנו, התחלנו לתקשר ולבקר אחד את השני.
אני חייב לומר מיד שהמשפחה נראתה ממש מושלמת! שני ילדים בני שנתיים ו -3. האישה נשארה בבית עם הילדים, הבעל מילא תפקיד גבוה והרוויח כסף טוב, הם לא היו זקוקים לשום דבר. נכון, לעתים רחוקות הוא היה בבית, אבל לפעמים התכנסנו עם כל המשפחה לבקר אותם.
פעמון האזעקה הראשון היה אחד הפגישות הללו.
ישבנו לשולחן, שתיתי יין, נשנוש. ילדים רצו לצד. פתאום הילד הצעיר של חברתי התחיל לבכות, היא לקחה אותו בשלווה בזרועותיה והמשכנו לשוחח. באותו הרגע ביקש בעלה להביא עוד יין מהמטבח, שאליו אמרה - יאללה אחר כך. הבעל שינה את פניו ואמר: עכשיו! מָהִיר!
ילדינו רעדו מהטון הזה. איכשהו אנחנו לא רגילים לגסות רוח כזו. וילדיהם התנהגו כאילו דבר לא קרה. חבר, עם ילד בזרועותיה, הלך למטבח. עם חיוך, בלי תלונות ומילים מיותרות.
לא היינו זוכרים את היום הזה אם זה לא היה מחמיר.
לא פעם הצלחנו לצאת לאנשים במעגל דאגות. אבל, לרגל יום הולדתו של אחד הילדים, בכל זאת התכנסנו בגן החיות.
הבעלים היו איתנו. פניו של החבר היו מכוסים בשכבה עבה של יסוד ואבקה, היו חבורות מתחת לעיניים, והיא ייחסה זאת להצטננות.
מסתובבים בגן החיות, ילדים מפוזרים כל הזמן. וכך, אחד מילדיו של חבר, האיץ מאוד ונפל בהתחלה בריצה. צרחות, דמעות, בכי. היא רצה רפויה לילד.
היא צלעה, כלשונה, כשאחד הילדים הפיל בטעות כיסא כבד על רגלה.
אז, הילד הכה, הוא בכה, והבחנו איך עיני בעל החבר זרוקות דם, הוא קפץ אל החבר שאחז בילד, תפס בחוזקה את ידה והחל לרעוד. היינו קרובים ושמענו אותו אומר:
מעט קיבלתי אותך אתמול? אתה רוצה עוד? היזהרו מהילדים! זה כל מה שאתה צריך לעשות!
הילד, באופן מפתיע, נרגע במהירות. והחבר, עם חיוך מאושר, העמיד פנים שהכל בסדר.
אחרי האירוע הזה החלטתי לדבר איתה, ומה שהיא אמרה לי הביא אותי למצב של הלם.
היא עצמה הגיעה למוסקבה מניז'נוברטובסק, סיימה את לימודיה במכון והתחתנה בהצלחה, מיד לאחר סיום הלימודים. אי אפשר היה לעבוד, הילדים נולדו בזה אחר זה.
כשהייתה בהריון עם ילדה הראשון, בעלה החל להכות אותה. בפעם הראשונה היא לא הספיקה לבשל ארוחת ערב. השני היכה אותו בבטנו והוא שפך קפה על עצמו. שלישית, הוא חשב שהיא מפלרטטת עם שכן. ואחרי זה היא כבר לא זכרה את הסיבות. רק מכות.
הוא היכה בעדינות, אך באופן קבוע, מנסה לא לחבול. אבל הכאב היה בלתי נסבל. ככל הנראה, הוא ידע לאן ואיך להכות.
חוב זוגי הפך לעינויים, אך היא הופחדה ופחדה לסרב. אז היא נכנסה להריון עם השנייה וחייה הפכו לסיוט.
לא היה לאן ללכת. אין ניסיון בעבודה, שני ילדים בידיים שלי. מי צריך את זה?
כתוצאה מכך, לאחר מכות קשות נוספות, שהסתיימו עם זעזוע מוח ואובדן הכרה, היא נבהלה. תחילה פניתי לרופא, ואחר כך לשוטר המחוזי, כדי לכתוב בקשה לבן זוגי.
לא היו פגיעות ברורות וקשות, אך די היה בבקשה לבקש בן / בת זוג. השוטר המחוזי, למען האמת, לא באמת רצה להיכנס לכל זה. לא נהוג לנו להסתובב בתחתונים של מישהו אחר. עד שזה נהיה ממש גרוע.
אני לא יודע איך, אבל בעל ידידי הצליח לצאת, התיק הושתק. והם המשיכו לחיות כאילו כלום לא קרה. נכון, לא הוזמנו לשום מקום. ולא היו להם חברים אחרים.
אנחנו ממשיכים לתקשר, אבל אנחנו נפגשים בסתר. אני עדיין רואה לעיתים קרובות חבורות נמרחות על פניי. גם בקיץ היא תמיד לובשת שרוולים ארוכים ולעולם לא לובשת חצאיות.
למה היא לא עוזבת? מדוע זה סובל?
אני חושבת מאותן סיבות כמו רוב הנשים.
היא קשורה לפחד!
אם היא עוזבת אז יש אפשרות שהוא יהרוג אותה או יעשה משהו עם הילדים. עם הקשרים והיכולות שלו, סביר להניח שהתיק הזה יוחסם. או, היא תישאר ללא ילדים ותוכנס לבית חולים פסיכיאטרי, למשל.
ישנן אפשרויות רבות. אבל לא איתה.
ואני לא יודע אם אני צריך להאשים אותה בכך? וגם אותו. עונשנות משחיתת, וצייתנותה רק מחמירה. מעגל קסמים. ובעיקר ילדים סובלים בגלל שני אנשים לא בשלים.
