לפעמים היחסים בין גבר לאישה הופכים לקרב אמיתי. הגבר תוקף, והאישה צריכה להגן על עצמה. כמה פעמים הועלה נושא האלימות במשפחה. לרוע המזל, בנות רבות פוחדות, או פשוט לאן לאן ללכת, אך גם לאחר השפלה, עלבונות ואפילו תקיפה, הן עדיין ממשיכות לחיות עם עריצים. מה הם סובלים, למה הם מחכים, למה הם מקווים? בדרך כלל לא מובן.
מגיל צעיר כבר ידעתי מניסיונו של קרוב משפחה שאם גבר יגע באצבעו פעם אחת, זה הכל, אתה צריך לעזוב, כי כל זה יחזור על עצמו, ולא ברור למה זה יכול להוביל בכלל. אם הבנות לא מרחמות על עצמן, אז אולי לפחות ירחמו על הילדים? האם אתה מבין שרגע אחד נאה גבר לא יכול לחשב את כוחו, והוא יכה כדי שלא תוכל עוד להתעורר? ומה יקרה לילדיכם בהמשך לא ידוע!
אני עדיין זוכר כשהייתי בתחילת שנות העשרים לחיי, חבר קרוב התקשר אליי וביקש להסתיר אותה מבעלה למשך שבוע. הייתי אז כבר נשוי, אבל בלי ילדים. לחבר נולדה בת קטנה. אני יודע כבר זמן רב שהיא ובעלה לא מסתדרים, אבל איך אוכל ללכת עם עצתי, ומי מהנשים מקשיבה במצב כזה. יש גם אהבה, משפחה, אב לילד. וכך, חברה מתקשרת אליי, ומבקשת ממני ישירות להסתיר אותה למשך שבוע בבית. והקול נואש, ההיסטריה ישר איתה, הדמעות בזרם. אפילו לא שאלתי אותה שאלות מיותרות, אבל אמרתי לה שתבוא.
חברה הגיעה כעבור 10 דקות עם תיק גב המכיל מסמכים ותיק ענק משובץ ובו חפצי בתה. ובכן, וכמובן, היא הביאה איתה צרור קטן בן חצי שנה, תמיד חורק וצורח.
מחברתה היה ברור שהיא ממהרת, היא לא אספה הרבה דברים. מהבגדים שלה - לפחות, העיקר לתינוק אסף את כל מה שהיא צריכה. ואז החלה להשכיב את בתה למיטה, וכשעשתה זאת החלה לספר לי את סיפורה בכל הצבעים. למען האמת, השיער שלי נעמד כששמעתי איך בעלי מתייחס אליה, לתינוק, איך הוא העליב אותם, איך הוא הכה אותה. והרי היא לא אמרה לאף אחד כלום, היא כל הזמן הצדיקה אותו, אבל היא האשימה את עצמה, תלתה אטריות לקרוביה. אני, כמובן, הייתי המום ממה ששמעתי.
ובעלי היה המום עוד יותר כשחזר הביתה, כי הוא לא ידע שיש לנו אורחים. אפילו לא הספקתי להזהיר אותו על הכל. אבל הוא אדם אינטליגנטי, ראה את מצבה של חברתו ואמר שהוא יישן באולם. חברתי ואני נשארנו בחדר השינה. ואת הלילה הראשון שבילה את הלילה במסדרון, או יותר נכון, הוא לא ישן בכלל. התינוק התעורר בלילה - בכה. באופן כללי, בעלי כבר הלך לעבוד עם מזוודה, נראה כמו לימון סחוט, ואמר כי בזמן שהוא שהה עם חבר.
נשארנו בבית עם חברה וילדה, היא אפילו לא עזבה את הבית כל השבוע, פחדה שבעלה ימצא אותה. קרובי משפחתה של החברה הגיעו רק ביום העשירי - זו אחותה ובעלה. איחרנו קצת, לא יכולנו לקנות כרטיסים. הבעל כנראה התקשר לחברו, אך היא מיד כיבתה את הטלפון. ומשום מה הוא לא חשב להתקשר אליי, הוא פשוט לא הכיר אותי טוב.
לכן, כשחברתי חזרה לבסוף להוריה, יכולתי לנשום לרווחה. אז דאגתי ממנה. התאחדנו בבטחה עם בעלי, ואז דנו בכל המצב במשך חודש נוסף. לא, הוא לא נוזף בי, הוא היה המום מבעלה של חברתה.
עכשיו עברו יותר מעשר שנים ובעלה של חבר עדיין לא יכול להירגע. תאר לעצמך כמה היה צורך שאישה תקבל את זה, שהיא סירבה למזונות ולכל תקשורת עם האקס שלה!
אבל הראשון עצמו אומר לכולם שהוא משלם לה מזונות, ובכלל שהיא הולכת, עם אופי מגעיל. אני המום למען האמת. אחרי הכל, הוא ירד כל כך בקלות, חבר יכול לכתוב הצהרה נגדו בגין תקיפה, אבל היא לא התערבה בזה. אז הוא הולך עכשיו, כמו טווס עם זנב מפונפן, מדביק בנות, מספר איזה אב למופת הוא ואיש מדהים. אבל על פניו כתוב שהוא עריץ, אבל הבנות עדיין ממשיכות לחתום על פסק הדין שלהן במו ידיהם ...
אתה חושב שדגימות כמו זה בכלל משתנות? או שיש רק דרך אחת החוצה - לרוץ, לאן ללכת?
המאמר המקורי פורסם כאן: https://kabluk.me/zhizn/10-dnej-chtoby-sbezhat-ot-muzha.html
