זה כבר עלה לכולם שכל מיני בריטי ו דרום אפריקאי זנים של הנגיף שתוקפים אפילו את אלו שחלו בקוביד, וחיסונים עובדים עליהם גרוע יותר.
על בסיס זה הופיעו הצהרות היסטריות של אזרחים אחדים שהחליטו לחלות בקוביד הביתי שלנו, שיגן עליהם מפני זרים מרושעים.
נגיפים זרים התברר כי הם דביקים יותר, ומה שבלתי נעים במיוחד הם תקפו אפילו אנשים שחלו בקוביד. חולה בפעם השנייה עם אותו זיהום התגלה כממשי למדי.
הדפסה מוקדמת של מאמר בנושא דומה הופיעה השבוע. הם בדקו את יעילות הפלזמה של אנשים שהוחלמו מבחינת הגנה מפני נגיפים חדשים. התברר שכותרת הנוגדנים המנטרלים נמוכה פי 3-4 מהצפוי. פלזמה לא הגנה על כולם. לכן הם נדבקו שוב.
החיסון גם הראה את עצמו גרוע יותר, אך אפילו בהתחשב בירידה ביעילותו, היה משתלם לחסן את עצמו פי 5-7 מאשר סתם לבנות לעצמך נוגדנים לאחר שחלת בקוביד.
כאן אני תמיד מצמרר מאגוצנטריות עדיין כואבת של אנשים מסוימים שבטוחים שהם יצליחו לחלות בשקט עם ביתי מולדתנו ולא למות בעת ובעונה אחת. חבר'ה, איפה קיבלתם את הרעיון שתשרדו אחרי קוביד? ילדים בני שלושים מתים ככה.
הנה עוד נקודה מעניינת. ככל הנראה כל המוטציות הבריטיות והדרום אפריקאיות עברו מוטציה בקרב אנשים חסרי פגיעה. שם וירוסים יכולים לחיות זמן רב ולצבור כוח.
אז בחו"ל דווקא הקבוצות החלשות של האוכלוסייה מתגלות כעדיפות לחיסון. הם מתים לעיתים קרובות יותר, והווירוסים בתוכם משתנים לכדי מסוכנים יותר.
יש לנו איזשהו פראי קורה. אנשים נדחים לחיסון מימין ומשמאל. נראה שרק היפים, הצעירים והחזקים לוקחים לחסן. למעשה, אלה יפים וכך לא ימותו. כנראה. יש צורך לחסן חולים וחלשים. אז נציל אותם ממוות, ואת עצמנו מוירוסים מוטנטים.
חשבת על זה?
