מניסה הוא הסנג'אק החשוב ביותר של המדינה העות'מאנית, ולפי המסורת השחזאדה השולטת בסנג'אק זה צעד אחד קרוב יותר לכס המלוכה.
מוסטפא שלט במניסה זמן רב, אך לאחר שעשה כמה טעויות, עליהם דיווחו האויבים מיד לריבון החליט סולימאן לתת את הסנג'אק של מניסה לידי שלטונו של מהמט ולשלוח את מוסטפה לאמאסיה.
בעזרת מהידברן מהמט חולה באבעבועות שחורות ועוזב את העולם הזה. עכשיו הגיע הזמן למנות שאהזאדה חדשה במאניס.
הסולטן סולימאן בארמונו אסף את כל בניו לטקס הצגת החרב לג'יהאנגיר, אך כולם הבין שלאחר הטקס יוכרז "איש בר מזל", שייחשב ליורש הראשי כס.
ההמתנה התארכה, וכל אחד מההרמון המתין בציפייה להחלטת הריבון, שאיש פרט לסלימאן לא ידע עליה.
נכון, אלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה בכל זאת תרמה את תרומתה והמליצה לסלימאן לשלוט במניסה לשלוח את סלים. ודעתו של הריבון עם אשתו חפפה.
מרימה למדה על ההחלטה של אביה ואמה, והיה נסער מאוד. אחרי הכל, סלים הוא לא שחזדה אסוף ומזיד - איך הוא יכול לנהל סנג'אק כל כך גדול? לדעתה, בייאזיד היה צריך להפוך לסנג'אקבי - הוא אמיץ, אמיץ ואסוף.
אך, בהחלטה זו, אלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה החליטה להציל את באיזיד:
- בייזיד עצמאי ובעל מזג חם. הוא התקווה והתמיכה שלי, ואני לא יכול להשליך אותו לחסדי האויבים, כפי שקרה עם מהמט.
סלים גמיש, אין לו שאיפות. אף אחד לא רואה בו איום. לבייאזיד יש את כל התכונות שאביו עושה, הוא חכם ואמיץ, מה שאומר שאנשים מקנאים יראו בו מיד יריב, וינסו לקחת גם את חייו.
בהחלטה זו אני מציל את חייהם לא רק של באיזיד, אלא גם של סלים.
סולימאן, שקיבל החלטה כזו, אמר כי אין זה אומר דבר.
- אני לא מחליט מי יהפוך ליורש העצר, אלא רק אללה.
