נראה כי בתקופת שלטונה של האימפריה העות'מאנית, להרים יד על כל אחד מבני השושלת הוא לגזור את עצמו באופן אישי למוות. עם זאת, אלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה - הסולטאן מהיום הראשון לשהייה בהרמון לא לקחה בחשבון את הכללים שנקבעו ואת כל האמיתות ולא האמיתות. ניסתה לשרוד בתנאים כל כך קשים, ולעתים ביצעה שגיאות בלתי נסלחות, שעבורן היא הצליחה לרוב להימנע עֲנִישָׁה.
באחד הפרקים "המאה המפוארת" אלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה מכה קשות את אחותו של הפדישה - חאטיג'ה - הסולטאן, אם כי לדעתי היא מזמן ביקשה זאת.
חאטיג'ה, בעזרת משרתה סאליחי - חאטון, שיכרה את אלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה עם כישוף, ואז הורתה לשרוף קטורת בתאיה, הגורמים להזיות, מקפחת את דעתה ואת שינה.
במשך זמן רב אלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה לא הצליחה להבין מה קורה איתה. מדי יום היא החמירה והולכת, חוץ מזה נאמר לה כי נזק חמור מופנה כלפיה, והטיס עשתה זאת. המרפאים החזקים ביותר לא יכלו לרפא את אלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה, והשמועות על מחלה קשה של חביב הסולטאן התפשטו ברחבי ההרמון.
אלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה, לאחר שאספה את כל "הכוח באגרוף" האחרונה, החליטה לעבור בהרמון כדי להראות לכולם שהכל בסדר איתה, אבל מול המשרתות היא התעלפה.
כשאלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה התעוררה, היא הבינה שהדברים גרועים, וחזרה לתאי שלה, האטיס עמדה בדרכה.
כשאלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה שאלה מה היא עשתה לה, האטיס השיבה שבקרוב תבערו בגיהינום. לאחר מילים אלו התנפלה אלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה על האטיס באגרופים ועצרה רק כאשר הסולטנה איבדה את הכרתה.
כשהבין מה העונש שיבוא בעקבות מכות הסולטנה, אלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה סידרה הכל כאילו האטיס עצמה הקימה את הניסיון הזה במטרה להשחיר אותה בעיני סולימאן.
כרכרתו של האטיס הושלכה על גדת הנהר, והטיס עצמה הושלכה ליער, אם כי כך שלא קרה לה דבר, הם הורו למשרתה הנאמן להתבונן בה.
כשהאטיס התעשתה היא בקושי הגיעה לארמון, שם סיפרה לסלימאן על מי שהכה אותה.
סולימאן ניגש מיד לאלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה, אך היא הייתה חולה במיטה ואמרה לו:
"אתה באמת מאמין לאיש שניסה להרוג אותי לא מזמן? יתר על כן, אני חולה כבר כמה ימים, אתמול התעלפתי בחצר. אין לי כוח לעשות כמה צעדים, שלא לדבר על להכות מישהו. נראה לי שהאטיס סידרה הכל בעצמה.
מאוחר יותר, בנמל, הם תפסו את המשרת האטיס, שאמר כי לאחר שדיברו עם הריבון, היא והטיס הלכו לארמון לשאה - סולטן. אבל הכרכרה נעצרה במקום נידח, הם נתנו למשרת הרבה זהב והורו לחזור למולדתם.
לאחר שערכו חיפוש במשרתת הם מצאו זהב שהיה מונח בארנקו האישי של חטיג'ה - הסולטאן.
אלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה - הסולטאן, למרות מצבה, חשבה על הכל בזהירות, והיא הצליחה לגרום לסולטאן להאמין כי חטיג'ה קבעה הכל בעצמה, ובכך להימנע מעונש.
