לעתים קרובות אנו אומרים שלדוגמה אישית יש תפקיד מרכזי בגידול ילדים. אבל מה אם הילד לא רוצה לעשות ספורט, אפילו בעקבות הדוגמה של הוריו?
1. רצונותיו של הילד אינם נלקחים בחשבון
אם לקחתם את הילד לאגף הספורט, קניתם ציוד ואחרי כמה שיעורים הוא התחיל להתבכיין שהוא לא רוצה יותר ללכת, אז, כמובן, הרצון הראשון הוא לגרום לו להמשיך ללכת. אולי הוא יתרגל לזה. ההיגיון של ההורים מובן, אך אינו עולה בקנה אחד עם האינטרסים של הילד.
מה לעשות? אל תמהרו לקנות ציוד יקר לילדכם עד שאתם בטוחים שהוא יגיע לשימוש. נסו מדורים חדשים, קחו הפסקות, הציעו אפשרויות, הירשמו למדור שאליו הולך מישהו מוכר לילד.
2. מאמן לא מתאים
ילדים לא תמיד יכולים להבחין בין חוסר חיבה לספורט לבין חוסר חיבה למאמן מסוים. אולי פשוט אין לו מערכת יחסים עם מנטור, אבל זה מתבטא כ"אני לא רוצה לעשות ספורט יותר".
מה לעשות? חפשו מאמן על סמך ביקורות, ובמיוחד על תכונות אנושיות, ולא על הצלחה מקצועית. אם אתה לא מגדל אלוף אולימפי, אז תן לו ללכת לספורט באופן חובבני, אבל בהנאה.
3. הילד עמוס יתר על המידה
אפילו מוטיבציה יכולה להיות מוגזמת. הורים מנסים לעודד את הילד להגיע להישגים, להיות פעיל, לנוע, ללמוד, הם שואפים להתפתח כל הזמן, לעורר – אבל לפעמים הם שוכחים לעזוב את זה בשקט.
ציפיות גבוהות לוחצות על הילד, הוא מרגיש שהוא כל הזמן "צריך" ומתחיל במהירות להתנגד. אז ספורט הוא כבר לא שמחה, כי הוא קשור להורים "היפראקטיביים".מה לעשות? תנו לילדכם זמן לבזבז. שלא יעשה כלום, אל תכבוש פסגות, אל תגלה גילויים. הוא ינוח מלחץ ההורים – ויתחיל לנוע בכיוון הנכון.
4. הילד מקבל ביקורת
ההורה צריך להתלהב מהספורט שהוא עוסק בו, להפוך למדריך לעולם הזה עבור הילד, אבל לא לטעון את עצמו על חשבונו, לא לבקר אם הילד לא מצליח במשהו. כן, אתה יכול, אבל הוא לא יכול. אבל הוא לומד ומנסה. זה רק ילד - ורק ספורט. ואין סיבה לערער את אמון הילד בהורים.
אם ילד לא מדוכא, מושפל או כפוי, אז לא תהיה לו סיבה למרוד ולסרב לעסוק בספורט.
יעניין אותך גם לקרוא:
- איך לשחק ספורט אם אין לך זמן לזה
- איך לבחור את מדור הספורט הראשון לילד
- מה לעשות אם הילד שלך רוצה להפסיק ספורט
