למעשה, זה מאוד מפחיד כשאין כוח לכלום, ואתה לא רוצה כלום, שום דבר לא משמח אותך, זה הופך כאילו זה לא משנה. אין נזלת, אין כאב גרון, והראש בסדר, ואין חום, אבל אני פשוט לא רוצה כלום. אפילו הדברים שממש אהבתי קודם. זהו סימפטום מדאיג מאוד, ובהחלט כדאי להתייעץ עם רופא.
כשחבר שלי היה ילד קטן, הוא חלה פתאום. לא, לא הצטננות שכל הילדים בגן חוטפים מדי פעם. לא היו לו כאבים, לא הגרון ולא הראש, ואפילו לא הייתה לו נזלת. הוא היה ילד מאוד רגוע ושקט, ולא התלונן על שום דבר בפני אמו. ובכן, כמובן, האם ילד בגיל 5 אומר: "אני מרגיש רע!" או "יש לי התמוטטות!"? לא. ילדים יכולים לדעת איפה זה כואב או מה גורם להם לחלות.
והילד פשוט היה מותש, הוא ישב שעות במקום אחד, מדפדף בחוסר רצון בספרים או מגלגל את מכונת הכתיבה האהובה עליו בעבר. כל הזמן הוא רצה לשכב, לישון, לא היה לו כוח לכלום. הוא אפילו לא ביקש אוכל. ובבקרים הוא הלך בצייתנות לגן עם אמו ביד, בקושי גורר את רגליו, ואז בערב שוב הלך הביתה, חי בקושי, מהגן. אמא ביקשה מהאחות בגן לבדוק את בנה, אבל היא לא מצאה בו שום דבר רע, לא מחלה, ואמר שזה פשוט ילד כל כך רגוע, כנראה, הייתה לו איזושהי נקודת מפנה גיל.
אבל אמא שלי לא נרגעה, היא דאגה, כי היא ראתה איך הבן שלה מחמיר יותר ויותר. ואז היא קיבלה תשלום. הם חיו בעוני, בלי אבא, בלי עזרה של קרובי משפחה. אז היא קיבלה משכורת, אספה את בנה לשוק, שם מכרו הרבה כל מיני ממתקים ופירות עסיסיים. כל זה היה יקר מאוד, אבל האם באמת רצתה איכשהו לרצות את הילד שלה, לעורר אותו במשהו. היא שאלה את בנה:
"סאני, מה אתה רוצה?" תראה כמה דברים טעימים, תבחר מה שאתה רוצה, יש לי כסף, הרבה כסף!
אבל הילד הרים לאט את ראשו אל אמו ובקושי סחט החוצה:
"תודה אמא, אבל אני לא רוצה כלום.
או אז הבינה האם שמשהו רציני קורה עם בנה. כמובן, הוא אינו יכול לומר דבר בעצמו, ויש לקחת אותו לרופאים. והוביל. ביליתי את כל המשכורת שלי על רופאים טובים, ומצאתי את הסיבה למצבו. ואכן, חברתי חלתה במחלה קשה. והוא הצליח לעצור, וכמעט בהתחלה.
זה כל כך מוזר, כי לילד לא היו כאבים לחלוטין, שום דבר לא הפריע לו, אבל המחלה הייתה כמעט אסימפטומטית והרגה אותו בשקט. ואמו הצילה אותו. והם התחילו לטפל בנער, ויכלו לרפאו. שלושה חודשים אחר כך הוא הלך לגן בהנאה, אכל את התפוחים האהובים עליו וסיפר לאמו המון כל מיני סיפורים בדויים.
מחלה זו נקראת בפי העם: "מחלה עד מוות". זה לא מתבטא בשום סימפטום, הדבר היחיד הוא שאתה מרגיש עייפות מתמדת, ואתה רוצה לישון כל הזמן. ואתה לא רוצה כלום בכלל, גם כשכל מה שאתה אוהב והערצת נמצא מולך. אבל אף אחד לא ישאל מבוגר מה הוא רוצה, לאחרים לא אכפת מה יש ולמי יש בריאות. והאדם החולה עצמו מחשיב את עצמו בריא לחלוטין, כי אין לו ממש במה לפגוע! ואין אמא אוהבת בקרבת מקום, שתיקח אותה לרופא ותעזור לרפא את המחלה...
ועכשיו אני רוצה לשאול אותך! מה אתה רוצה, מה אתה אוהב, מה היית אוכל עכשיו או לאן היית הולך? אם אתה עונה על משהו, זה טוב מאוד, אבל אם אתה אומר שלא אכפת לך ולא רוצה כלום, זה סימן מאוד מטריד. ואל תתעלם מזה!
המאמר המקורי פורסם כאן: https://kabluk.me/psihologija/samyj-trevozhnyj-priznak-kogda-nichego-ne-hochetsya-i-net-ni-na-chto-sil.html
