בים העות'מאני, סוררים טורקים לוכדים את נסיכת קסטיליה - איזבלה פורטונה. הקורסארים, לאחר שתפסו מטען יקר ערך, החליטו לתת אותו רק לשליט העות'מאני.
איברהים, לאחר שנודע כי הנסיכה פורטונה מוחזקת כבת ערובה על ידי הפיראטים העות'מאנים, מצווה על סימבול לפדות אותה מהקורסארים, יחד עם פמלייתה, ולמסור אותה לבקתת הציד.
איברהים מודיע לשליט שאיזבלה קסטיליה בשבי שלהם, וסולימאן הולך מיד להכיר את השבוי. הנסיכה, שלא מגלה חשש רב מול השליט העות'מאני, קוראת לו ברברי ומאיימת שארוסה, הנסיך פרדיננד, בהחלט יציל אותה.
סולימאן, שרגיל לעובדה שנשים הרכינו את ראשן בנוכחותו, גילה עניין מיוחד בנסיכה. הוא מצווה להקיף אותה בתשומת לב ובאכפתיות, אך במקביל מודיע כי לא יחזיר אותה לארץ הולדתה.
סולימאן מגשים את כל גחמותיה של הנסיכה ומתרחק יותר ויותר מאלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה. כעת מחשבותיו אינן שייכות לפילגש הג'ינג'ית, אלא לנסיכה שחורת השיער המתפטרת שאינה מקמצנת על דוקרנים.
סולימאן החליט להשאיר את הנסיכה הספרדית בשבי, משיקולים פוליטיים. אבל הוא לא הסתיר את התעניינותו בה.
