יש אבנים בכיס המרה. הם יכולים לחסום את דרכי המרה, לגרום לקוליק מרה או לבלב, לעורר התפתחות של סרטן כיס המרה, או אפילו לשכב בדופן שלפוחית השתן ולנשור אל חלל הבטן.
אם אבנים מפריעות לחיים או מאיימות בגידול, אז הן נפטרות. חלק מכיס המרה מוסרים באמצעות אבנים על ידי מנתחים, וחלק מהאבנים ניתן להמיס בעזרת רופא גסטרו.
גסטרואנטרולוגים קונבנציונליים לא תמיד עוזרים עם אבני מרה. המועילים ביותר לבריאות הם גסטרואנטרולוגים שאינם מהססים להשתמש בצילומי רנטגן לאבחון אבני מרה.
השורה התחתונה היא שאבני כולסטרול נמצאות לרוב בכיס המרה. תהליך זה איטי ומזדחל בקצב של 1 מילימטר אבן בחודש. כלומר, פירוק של אבן בגודל סנטימטר אחד יכול לקחת שנה.
האבן מתמוססת מיד בחוץ ובפנים. לכן, עד הרגע האחרון, הוא נראה כמו אבן. ואז השלד הדק של האבן המומסת מתפרק והופך לחול, שאמור לעבור באופן טבעי לתוך המעיים עם מרה. בתנאי שכיס המרה, לאחר הרפתקאות עם אבנים, עדיין מסוגל לירוק משהו מעצמו ביעילות.
כלומר, משימתו של הגסטרואנטרולוג היא לנחש שהאבן היא כולסטרול, שהיא לא התעצמה ואינה מכוסה במעטפת סידן, וגם לוודא שכיס המרה חי ועדיין נע.
אולטרסאונד
הייתי רוצה להאמין שאולטרסאונד יכול לקבוע את כל זה, אבל למעשה זה מתברר מאוד לא אמין. אבנים קטנות יכולות להיעלם מבלי לשים לב או להיצמד יחד בערימה אחת גדולה, מחופשת לאבן ענקית.
צילום רנטגן
כאן משתמשים בבדיקת CT, ובצילום רנטגן רגיל ובצילום רנטגן עם ניגודיות, כדי שתוכלו לראות איך הניגוד ממלא את כיס המרה ונשפך ממנו.
הטומוגרפיה תציג קליפה קשה ותחשב את צפיפות האבן ביחידות מיוחדות, שידריכו את הגסטרואנטרולוג.
חשוב גם לקבוע את כושר הציפה של האבן. אם האבן עלתה בתוך כיס המרה, אז זה דווקא כולסטרול. ובכן זה ברור. כולסטרול הוא שומן, והוא צף במים.
הראו לי גם סריקה של כיס המרה עם איזוטופ רדיואקטיבי. אבל, לדעתי, הם עושים זאת בסבירות גבוהה יותר עם מחלות אחרות של כיס המרה.
עוד מעט, בלי הגסטרואנטרולוג לא תבינו.
