הנושא נפוץ מאוד לאחרונה. בהתחלה דיברו הרבה על אמהות רעילות, על זה שהן מגדלות ילדים בצורה לא נכונה. אחר כך על אמהות שמגננות יתר על המידה, שבגללן שוב סובלים הילדים ה"מסכנים". עכשיו אנשים התחילו לדון בילדים כפויי טובה, שהוריהם נתנו כמיטב יכולתם, ועכשיו הם מקדישים להם כל כך מעט זמן.
ללודה יש בדיוק מצב כזה. פעמים רבות שאלה אותה האם: מדוע הטיפול בה לא השתלם, מה היא עשתה רע, שעכשיו הבת הבוגרת מתייחסת אליה כל כך בזלזול, וממעטת לבוא לבקר אותה? עכשיו גם כל החברים של אמה של לודמילה מושכים בכתפיים, לא מבינים למה לאמא כל כך אוהבת הייתה בת כפויה ואנוכית מדי! אבל האם זה באמת כך? אולי זה מיתוס שנוצר על ידי זקנים מתוך שעמום?
לודה בהחלט אסירת תודה לאמא שלה על הרבה. על טיפול מדהים, חיבה, על הלילות ללא שינה שהיא בילתה ליד מיטתה במהלך מחלתה. היא אסירת תודה לה על הידידות שלה, על התמיכה, על ההכוונה, באותם רגעים שמשהו לא הסתדר עבור ליודה. היא אסירת תודה על כך שתמיד יכלה לחלוק את סודותיה עם אמה, ולכן נתנה לה עצות יקרות ערך, ניסתה להבין את בתה, הייתה לצדה. היא אסירת תודה לאמא שלה על הרבה...
לודה, כמובן, הייתה רוצה לגמול לאמה במלואה על כל מה שהיא נתנה להם עם אחיה. כן, היא עצמה עשתה את זה עד שהייתה לה משפחה משלה. זה קרה לפני שלוש שנים. לודה פגשה את בעלה לעתיד, כמובן, הציגה אותו בפני אמה, שכמו תמיד קיבלה ואישרה את בחירת בתה. ואז החתונה, אלינקה נולדה, ולודה החלה להקדיש יותר זמן לבתה ולעבודה, שאותם פרשה לאחרונה מחופשת הלידה.
לצערי, עכשיו נשאר מעט מאוד זמן לאמא, אין זמן אפילו לבוא לבקר לסוף השבוע. אבל לודה עדיין מנסה לבקר אותה לזמן קצר כמה פעמים בחודש, מזמינה אותה לבקר, מרבה להתקשר. אבל אמא שלי עדיין נעלבת, היא בטוחה שבתה החליפה אותה בבני משפחה חדשים. היא מספרת שהקדישה את כל חייה לילדיה, ועכשיו היא גרה לבדה בדירה ריקה שאף אחד לא צריך בכלל.
ולודה כל כך רוצה שיהיה לי יותר זמן פשוט לשוחח עם אמה, גם אם על כלום. אבל היא לא מצליחה לעשות זאת פיזית. היא מנסה להעביר את זה לאמה, אבל היא מתנערת מזה, נעלבת שוב, וקוראת לבתה קשוחה וכפויה טובה. האישה כבר לא יודעת מה לעשות. איכשהו לא בסדר לקחת את האם לחדר שלה בחדר בודד, עלתה השאלה להעביר אליה את כל המשפחה, אבל האם אומרת שהיא צריכה עוד שקט, אבל עם ילד קטן זה בלתי אפשרי. לדעתה, לודה כנראה צריכה לעזוב את ילדה ובעלה ולחזור אליה לנצח?
לודה אפילו חשבה להכיר לאמא שלה גבר כלשהו. ומה, אמא של חברה, בשנות ה-60 לחייה, התחתנה ועזבה עם בעלה לירח הדבש שלהם! אבל הבעיה היא שלאמא שלה יש דעות שמרניות, היא לא תחבר את גורלה עם אף אחד, היא לא תשב באתרי היכרויות, והיא מדברת לא מחמיאה על כל הגברים שהיא מכירה.
מה אתם אומרים, קוראים יקרים? איזו עצה תוכל לתת לגיבורה? האם היא באמת בת כפוי טובה או שמא אמה היא אדם אנוכי אמיתי? איך למצוא אמצע כדי לגרום לכולם להרגיש טוב? אשמח לשמוע את דעתכם בתגובות!
המאמר המקורי פורסם כאן: https://kabluk.me/psihologija/neblagodarnaya-doch-ili-egoistichnaya-mama.html
