לאחרונה התקשרתי עם חברתי משכבר הימים מאשה, היא בכתה לי כמה היא עייפה מקרובי משפחה של בעלה. הם נעלבו ממנה שהיא ובעלה לא חגגו איתם את השנה החדשה. אבל לשווא הם נעלבו, מאשה המסכנה כבר סבלה מהם כל כך! ובעלי התקרר, הולך, רוטן...
במשך שבע שנות נישואים, מאשה הייתה בכפר עם קרובי משפחתו של בעלה רק פעמים ספורות. וזה לא בגלל שהיא מהעיר, אלא בעלה מהכפר, והיא בסדר עם זה. רק שכל ביקור של אישה שם הפך עבורה לעבודת פרך של ממש.
מאשה פגשה את ארתור עוד בזמן שלמדה במכון, רגשות אמיתיים התלקחו ביניהם. הילדה לא התביישה שהבחור מהכפר, להיפך, הוא היה הרבה יותר רציני ואחראי מהחבר'ה בעיר. לאחר סיום הלימודים הם נישאו מיד. החמות הציעה לחגוג את החתונה בכפר, אבל למאשה וארתור היו תוכניות אחרות. בהזדמנות זו, אמו של בעלי לא נלחמה בהיסטריה, אלא הביעה את מורת רוחה. הפעם הראשונה שמשה הגיעה לכפר לאחר החתונה, ביום הולדתה של חמותה.
החגיגה החגיגית חלה בשבת, אבל החמות ביקשה מהילדים להגיע ביום שישי. מיד לאחר העבודה, עייפים נורא, הם השתרכו ברכבת אל הוריו של בעלם. מאשה חלמה לבוא וללכת לישון, אבל היא לא ציפתה להפתעה.
החותנת מהפתח נתנה משימות גם למאשה וגם לארתור. לכן, חברתי הלכה למטבח לחתוך חטיפים וסלטים עם גיסתה, ובעלי הלך לעזור לאביו.
מאשה הלכה לישון בבוקר, אבל היא לא זוכרת את יום ההולדת של אמה השנייה לפרטי פרטים. כן, איפה שם, לא היה כוח, לא הצלחתי להבין כמעט כלום. אחר כך היו כמה טיולים, אבל יותר מכל מאשה זכרה את חגיגת השנה החדשה האחרונה.
מאשה וארתור הצליחו להגיע רק בבוקר ה-31, כי הם עבדו. אז הם שוחררו ביום האחרון של השנה, וזה היה גם יום עבודה. החמות מהפתח התחילה לקטר שלדבריהם הדברים עד הגרון, והם הגיעו כל כך מאוחר. היא יכלה להתחיל לעשות משהו בעצמה, אבל לא, היא ציפתה לילדים. הבעל והאב הלכו לקנות מצרכים לפי הרשימה, מאשה וחמותה הלכו לנקות ולבשל. אבל החמות לא עשתה כלום. את כל הסלטים חתכה מאשה, והחמות התקשרה לחברות שלה, ואז מישהו בא לבקר אותה, עם אחד שהיא תפצח, עם אחר. בצהריים הגיעה גיסתי עם בעלה, והעניין מיד עבר הרבה יותר מהר.
מאשה לא ראתה שוב את בעלה לאחר שהביא אוכל, ובילתה את שארית היום במטבח. הצלחתי רק לשטוף את עצמי מול השולחן ולהחליף בגדים. והבעל כבר איפשהו די שיכור. בכלל, מאשה וגיסתה שירתו את האורחים שהגיעו כל ראש השנה, והשאר אכלו ושתו בשמחה. מאשה ראתה את בעלה כל כך שיכור בפעם הראשונה. כולם הלכו לישון בבוקר, והבעל שלה יצא לדבר עם מישהו, ונעלם עד 10 בבוקר. אבל הוא הבטיח ב-1 בינואר לצאת למזחלות ולבית מרחץ. במקום זאת, מאשה, כאחות רחמים, ניקתה את שדה הקרב והצילה את החיילים "הנופלים". וכך זה נמשך כמעט שבוע!
וואו חגי ראש השנה! וזה לא מפתיע מדוע מאשה סירבה השנה ללכת לכפר. למרות שבעלה שכנע אותה, הוא הבטיח שהפעם הכל יהיה אחרת. אבל לא, מאשה לא ויתרה. תנו להם לבשל ולאכול שם בעצמם, אבל היא לא הייתה מנוי על זה! עדיף להירדם לפני הצלצולים, ואז ללכת לבית קפה, מאשר לחכות כל השנה לסוף השבוע של השנה החדשה, ואז, כמו בפעם הקודמת, לחרוש עד החמישית.
עכשיו בעלה נעלב, אבל היא לא יודעת איך לסבול אותו.
המאמר המקורי פורסם כאן: https://kabluk.me/psihologija/podruga-ne-zahotela-vstrechat-novyj-god-s-rodstvennikami-muzha-potomu-chto-ej-hvatilo-odnogo-raza.html
