הנה, אחים, העיקר לא להתבלבל. חוסמי בטא מונעים מאדרנלין לשאוב את הלב שלנו. בשל כך, הלב פועם חלש יותר ותדירות נמוכה יותר, והלחץ יורד.
אבל יש גם ממריצי בטא כמו סלבוטמול, שמרחיבים את הסמפונות ו... מדרבנים את הלב. לכן, תרופות לאסטמה גורמות לרוב לדפיקות לב.
ולהיפך. חוסמי בטא שנרשמו ללב עלולים לעורר ברונכוספזם והתקפי אסטמה.
לפעמים אפילו טיפות עיניים חוסמות בטא לגלאוקומה יכולות לגרום לסימפונות.
אנשים רבים חושבים שחסמי בטא סלקטיביים מודרניים כמו ביסופרול אינם פועלים לאסטמה. באופן כללי, חוסמי בטא נקראים סלקטיביים, החוסמים את הקולטנים לאדרנלין בלב, אך אינם מטפסים לאיברים אחרים. אז התברר שתרופות סלקטיביות כאלה בטוחות יותר, אבל הן עדיין יכולות להזיק. אם לאדם יש אסתמה קשה והריאות שלו לא מתפקדות טוב, אז אפילו חוסם בטא סלקטיבי יכול לחנוק את האסתמטי.
כמו כן, חשוב להבין שההשפעה המזיקה של חוסמי בטא על הסמפונות אינה מובנת במלואה. ישנם כמה מנגנונים שונים המעורבים ולאו דווקא הקולטנים לאדרנלין.
זוכרים איך אדרנלין עובד על הסמפונות? הכה או ברח! הוא מרחיב את הסמפונות כך שתוכל להימלט מסכנה, מתנשף בתאוותנות אחר זרם האוויר הנכנס.
בקיצור, ספר לרופא הריאות על הלחץ, ולקרדיולוג על האסתמה.
