אם למשפחה שלך יש הורים ותיקים, סבים וסבתות, קשישים, אולי חולים, חולים קשים, אז אתה לא צריך להתבייש לגעת בהם, לחבק אותם, להגיד שאתה אוהב אותם. אולי נראה לך שהם לא מגיבים בכלל לגילויי רגשות כאלה, אבל אתה מאוד טועה! הזקנה מגיעה לאדם, אבל רגשות, בושה, צרכים - כל זה לא נעלם.
אפילו זקנה תמיד תישאר אישה, וזקן תמיד יהיה גבר! מבחוץ הם נראים לך שהצליחו לחיות בחיים שלהם, חסרי מין, שאינם מבינים דבר. למעשה, הם עדיין מתביישים כשהם אומרים או עושים משהו לא בסדר, הם רק רוצים ומצפים לתשומת לב מאנשים אהובים, הם צריכים חיבוקים ונשיקות, ממש כמו צעירים! בבית החולים, קשישים תמיד מנסים לכסות את איבר המין שלהם שנחשפו בטעות בסדין. כי הם מתביישים!
לדוגמה, מקרה של אישה שהוסר לה שד אחד. היא שכבה על הספה בבית החולים, מכסה את הפטמה על השד השני, חשופה עד המותניים. וכשהרופאים הסירו את ידה, היא הפנתה את פניה בביישנות. נראה לך שאין דבר כזה, ובכן, מטופלת רגילה, אישה זקנה, והיא בעיקר אישה. והבושה שלה לא נעלמת עם הגיל.
האם אתה חושב שקרובי משפחתך החולים הוותיקים אינם מבינים דבר כלל ואינם רוצים תשומת לב לעצמם? כן, אולי יש להם דמנציה או מחלת אלצהיימר, אבל הם עדיין צריכים חיבוקים מאנשים אהובים, נשיקות, מילים טובות. אבל לא קשה לך לחבק אדם יקר, ולומר לו משהו, לאכול איתו צהריים, להיזכר במשהו מצחיק, משהו שהוא עדיין זוכר.
זקנים כבר הופכים לחסרי מין עבורנו. הם כמובן מאבדים את כוחם, קשה להם לחשוב מהר, הם לא יכולים, כמו פעם בצעירותם, לזוז מהר ברק, אולי הם לא יכולים לשרת את עצמם, אבל אין לך מושג כמה בושה הם מרגישים כשהם מאחוריהם מטופלים. כשילדים מאכילים אותם, כשנכדים צריכים לרחוץ אותם, כשאחיות בבית החולים צריכות להחליף חיתולים. הבושה הזו לא נעלמת לשום מקום, והעובדה שהם לא יכולים לעשות שום דבר על פני מה שקורה גורמת להם להתבייש ולכאוב עוד יותר.
נראה לך שאמא שלך, שאיבדה את דעתה, לחלוטין לא מזהה אותך ומסתכלת עליך כאילו היית מקום ריק, בכלל לא צריכה אהבה. ואתה לוקח את ידה ומסתכל לה בעיניים, יש כאב. מכיוון שרגשות לא הולכים לשום מקום, כולם רוצים להרגיש אהובים ונזקקים, גם קשישים. אם לאדם אין יותר אפשרות להראות את רגשותיו, זה לא אומר שאין לו אותם. בגיל מבוגר עדיין יש צרכים, רצונות, גם אם אדם משותק למצב של ירק או איבד את דעתו בגלל דמנציה. ההזדמנויות מצטמצמות ואף נעלמות בהדרגה, אך אין צורך! ובשל העובדה שאיננו מבינים זאת, הזקנים היקרים שלנו מתחילים לחוש כאב בנפשם...
אפילו המתים למחצה זקוקים לאהבה, אפילו המתים למחצה. זה כנראה נשמע מוזר, אבל גם המתים צריכים אהבה! למשל, ילד אחד ישב ליד סבו שנפטר, והחזיק את ידו בזמן שהמתין להגעתו של אמבולנס. ובהלוויה הוא אפילו לא בכה, להיפך, הוא היה מבריק ורגוע, כי הוא הצליח להביע את כל אהבתו, הכל ברגשותיו לאהובתו.
אני לא מפחד מזקנה, אני מפחד מחולשה. אני מפחדת שהילדים והנכדים שלי יחשבו שאני לא צריך יותר את החיבוקים והנשיקות שלהם, אני לא רוצה להוות עליהם נטל. אני אתבייש שהם מחליפים לי חיתולים ומאכילים אותי בכפית, ולשווא אומרים: "לא יהיה לך אכפת יותר". לא זה לא יקרה. הזיקנה גוזלת בריאות, כוח, כוח, אבל לא מורידה בושה, רגשות וצרכים...
המאמר המקורי פורסם כאן: https://kabluk.me/psihologija/s-nastupleniem-starosti-styd-potrebnosti-i-chuvstva-ne-ischezajut.html
