אנשים כל כך כועסים לאחרונה. שכחו לגמרי מה זה חסד, שצריך לעזור למי שצריך, שצריך לעשות מעשים טובים. מסביב אכזריות, כאב, כעס. אבל המעשים האדיבים הם שהופכים אותנו לאנשים, משמחים אותנו מאוד.
סביר להניח שהסיפור שאספר מתרחש על בסיס יומיומי ובערים שונות. יכול להיות שגם אתה עשית את זה. אני עצמי ראיתי איך כמה בלוגרים באינטרנט הופכים את זה להצגה שלמה. ובכן, זה עניין שלהם - לעשות מעשים טובים סתם כך, או במצלמה. אולי הם רק רוצים שאנשים יתעוררו ויעשו כמוהם.
אז בוקר אחד עמדתי להכין לעצמי ארוחת בוקר, וגיליתי שאין לי לחם בכלל. החנות קרובה, מזג האוויר בחוץ בסדר, לבשתי ז'קט קל, נעלי ספורט, תפסתי את הארנק ורצתי לסופר. רציתי לקנות לחם בערב, אבל שכחתי לגמרי, כי הייתה הרבה עבודה.
הסתובבתי בחנות, בחרתי את הלחם שלי, תפסתי קופסה נוספת של התה האהוב עליי והלכתי לקופה. סבתא שלי עמדה בתור מולי. שמתי לב אליה עוד קודם. היא עמדה ליד המצרכים במשך זמן רב, ואז שמה משהו בסל, היא נראתה מבולבלת. אז הגיע תורה של הסבתא. היה לה סט מינימלי של מוצרים - קרטון קטן של חלב, פסטה זולה, ואותם ממתקים זולים. כשהגיעה שעת התשלום מסרה הסבתא למוכר שינוי בכף ידה. אבל המוכר, לאחר שספר הכל, אמר שלסבתא אין מספיק לשלם.
איזה מבט מעורר רחמים הסתכלה הסבתא במוצרים האלה, היא הייתה חייבת להשאיר משהו, לא היה מספיק להכל. הלב שלי צנח, ישר עד דמעות, בכנות! אמרתי לסבתא שלי שאני אשלם על הקנייה שלה, ובקופה לקחתי גם עוגיות, תה, קופסת בשר מבושל, ברית חלב מרוכז - נו, אתה יודע, תמיד יש מבצעים. סבתי הייתה נבוכה מהמצב הזה, אבל הבטחתי לה שהכל בסדר ושאין צורך לסרב לעזרה.
שילמתי על הרכישות של סבתא שלי, הלחם והקפה והלכתי ליציאה. והזקנה ניגשה אלי, ובעיניה דמעות התחילה לומר כמה היא אסירת תודה. נתתי לה עוד קצת כסף ואמרתי לה לבזבז אותו על מצרכים לעצמה. באותו רגע, לא הייתי גאה במעשה שלי. זה היה מאוד קשה על הנשמה שלי. יש כל כך הרבה זקנים בעולם שאין להם מספיק כסף אפילו עבור סט סטנדרטי של מוצרים. וכמה מאיתנו, שעומדים ובוחרים בחנויות, "מה הייתי קונה". למה אי אפשר לעזור למקופחים לפחות מדי פעם? אולי זה לא נחוץ לזקנים, אולי לילדים לא יספיק למשהו.
האם זה משנה לך אם תוציא כמה מאות על אדם שבאמת צריך את זה? האם ההבנה שהצלחת לעזור לפחות למישהו היא לא התגמול הטוב ביותר עבור המעשה שלך? בחנויות יש הרבה סבתות שמוכרות משהו מהגן, למה לא לקנות מהן משהו, להוסיף קצת למעלה? למה לא להיות נחמדים יותר?
ואתה יודע, כשעזרתי לסבתא שלי, כשהיא עמדה כמעט עם דמעות בעיניים והודתה לי על זה, היה לי כל כך קשה. אבל אז כל זה הוחלף בסוג של אושר. כן, יצאתי מהחנות אדם מאושר! מסתבר שזה כל כך נהדר לעזור לאנשים. ואז בבית, אכלתי את הסנדוויצ'ים שלי, שטפתי אותם בקפה, ונזכרתי איך סבתא שלי הסתכלה עליי ואיך העיניים שלה נצצו. והנשמה שלי זרחה!
המאמר המקורי פורסם כאן: https://kabluk.me/psihologija/zashla-v-magazin-kupit-sebe-hleba-a-vyshla-schastlivym-chelovekom.html
