בניגוד לדעה שילדים לא בוחרים את הוריהם, אגיד שזה פסול. מנקודת מבט אזוטרית, נשמת הילד בוחרת בעצמה את הוריה. היא עצמה בוחרת את המשפחה שדרכה היא תגיע לעולם שלנו. הבחירה הזו היא משמעותית, אין תאונות. הנשמה עצמה בוחרת היכן לחיות, עם אילו אנשים, באיזו דרך ללכת. לכן, לא הורי הילדים מלמדים, אלא בדיוק להיפך.
התיאוריה האזוטרית לפיה הנשמות בוחרות היכן ועם איזה מסר להופיע בעולם היא קרקע להרהורים מרובים. הילד הוא הקארמה של ההורים.
זה קורה שילד בוחר לעצמו גורל קשה מאוד, למשל, נולד עם איזשהו פגמים התפתחותיים, ליקויים, מחלות. וזה לא כל כך עונש להוריו, אלא דרך להזהרתם. זה אומר שלא הייתה דרך אחרת לעורר מבוגרים, לפקוח את עיניהם, לגרום להם לחשוב.
החיים עצמם מדברים אלינו עד שילד מגיע לגיל 16 בערך. לכן, כל מה שקורה להם, כל מה שהם מספרים לנו, כל מה שהם עושים - צריך לגרום לנו לחשוב. זו הקארמה שלנו. יתרה מכך, בנות באות לעולם כדי ללמד את אבותיהן, בנים - אמהות.
הנה סיפור מהחיים. לזוג הצעיר נולדה בת עם עיוורון מולד. כולם מסביב היו מבולבלים איך זה עם אנשים כל כך מקסימים, וצער כזה, אף אחד לא יכול היה להבין למה הם צריכים לקבל את זה. צעירים כל הזמן פרסמו תמונות כאלה ברשת החברתית, הם חמודים, מצחיקים, אדיבים, מה שאומר שהם גם אנשים טובים.
ואז אמו של האיש התנדבה לעזור לבני הזוג עם התינוק העיוור. הצעירים לא סירבו. הסבתא הגיעה כל יום, ומה שראתה ושמעה זעזע אותה. אין רומנטיקה, אין רווחה, שום דבר מושלם. להיפך, מתח, מריבות, שתיקה לימים. גבר ואישה חיו כמו חתול וכלב. ולראות את זה היה מאוד כואב...
ולא רק אמו של האיש נפגעה לראות זאת, אלא גם התינוק. והילד בחר לעצמו קארמה של עיוור, בתקווה שההורים יבינו למה זה קרה להם. אבל הם פשוט היו חירשים.
כמובן, אנשים הם בעיקר ספקנים, ולעתים רחוקות משלבים ביטוי פיזי עם סיבה נפשית. וכמעט כולם צופים בתוכנית "קרב מדיומים". עבודה-בית-עבודה, וכמעט אף אחד לא זוחל מתוך חלום נצחי כזה להיות. אבל זה לא יכול להימשך לנצח. לא יהיה לכם זמן להסתכל מסביב, והזיקנה כבר בפתח.
ומה יישאר בזיכרון? חתונה, חופשות, הצלחה של הילד. מה עם ההצלחות שלך? כל הסחורות החומריות האלה לא נספרים, הן הצלחה בעיני אנשים, אבל מה בדיוק אנחנו עושים מנקודת מבטו של הנצחי? מה אנחנו זוכרים ומה עשינו?
תינוק נולד, ואתה מבלה ימים בעבודה כדי לפרנס אותו. הוא לא רואה אותך, אין לו קשר איתך. זה יותר על אבות. וגם האמהות לא טובות יותר. יש גברות שגוררות את הילדים שלהן לרופאים, ממלאות להם סמים, מה שתרצו או לא, ואתם תהיו חולים עוד יותר. בראשם של אנשים יש הרס מוחלט.
הנה עוד סיפור של אם חד הורית. היא נאלצה למשוך הכל על עצמה, לחטוף לפחות איפשהו שקל יפה עבור התינוק. והילד לא זחל מתוך הפצעים. האם לא כדאי לחשוב על העובדה שלתינוק חסרה אהבה אימהית? אין אבא, אמא תמיד בעבודה, הוא לבד. אחרי הכל, אף אחד לא חושב על זה. אז האם החד הורית עדיין שבה לראייה. היא לקחה עבודה אחרת כדי שתוכל לבלות לפחות חצי יום עם הילד. כן, היה פחות כסף, אבל הם הצליחו.
אבל הזמנים הקשים מעולם לא הגיעו. אם חד הורית היא הקארמה שהילד בחר לעצמו. והאשה הסירה פחד מראשה, היא בטחה בגורל, והתחילה להבין מה בנה רוצה. והוא פשוט הפסיק לכאוב, לגמרי. ואז הלכתי לבית הספר. זה מה שעושה פלאים - מודעות למצב. ברגע שאנו משנים את התפיסה שלנו, מיד העולם סביבנו מתחיל להשתנות.
חבל שרוב האנשים עדיין לא רוצים להבין את כל זה, רואים בזה טיפשי ופשוט לסובב אצבע לרקות ולהמשיך בעניינים שלהם. פשוט איכשהו לחיות את חייהם ללא הגיון...
המאמר המקורי פורסם כאן: https://kabluk.me/poleznoe/deti-yavlyajutsya-karmoj-roditelej.html
