אני אספר לך את סיפורו של אדם אחד, בוא נקרא לו אלכסנדר, כי למען האמת, אני לא זוכר את שמו. זה סיפור די ישן, קראתי אותו במגזין, אבל עכשיו רק נזכרתי בו. אז, הסיפור הוא שחמדנות מעולם לא הובילה אף אחד לטוב!
זה היה חורף 1998. אלכסנדר היה אחראי על צילומי תוכנית הטלוויזיה לשנה החדשה. כל מה שנדרש צולם מזמן. נותר רק לסנטה קלאוס לתת מתנה. והייתה מעין פעולה כזו, שבאותם ימים היו מעטים, אבל עכשיו זה רק מיליון. אז, היה צורך למסור את המתנה לאדם אקראי כלשהו. והמתנה הייתה טובה מאוד ונחוצה בסטנדרטים האלה - טלוויזיה חדשה לגמרי של המותג האחרון.
באותם ימים, רק אנשים עשירים יכלו להרשות לעצמם טלוויזיה. צוות הצילום הלך לכפר קטן. לא היו שם אנשים אמידים, או שהיו רק מעטים.
זה היה מאה וחמישים קילומטרים מהבירה. הקבוצה נסעה לאורך הכביש המהיר, ואז פנתה לכביש כפרי, שם המכונית כמעט נתקעה. הנהג מלמל משהו לא מרוצה מתחת לנשימה שלו. ואכן, הדרך בכלל הייתה נוראית, זה הרגיש כאילו אף אחד לא יצא מהכפר הרבה זמן, ואף אחד אפילו לא הלך לשם. אבל הנהג התמודד עם זה, נסע לתוך כפר, פרק. אלכסנדר דפק על הבית הראשון שנתקל בו. סוכם שבהתחלה אף אחד לא יגיד כלום על המתנה, כדי שתצא הפתעה ממש.
את דלת הבית פתחה אישה בשנות החמישים לחייה עם פנים לא מרוצות ושיער לא מטופח.
- מה אתה רוצה?
- שלום יקירי. באנו ממוסקבה. אנחנו רוצים לצלם איך תושבי כפר רגיל חוגגים את השנה החדשה. האם תתן לנו לירות בבית שלך? זה ייקח קצת זמן, אבל אז אתה יכול לראות את עצמך בטלוויזיה!
בעלה של האישה יצא מהחדר עם סיגריה בפיו, ואחריו, כנראה, בנם, כבן עשרים, לכאורה עצלן ועצלן.
- מה אתה הולך לעשות שם? האם עלינו לשכור את הבית שלנו? בחינם? לא ככה עושים דברים. אם אתה רוצה לירות - שלם לנו! - אמר האיש.
צוות הצילום הסתכל אחד על השני. אף אחד לא ציפה לתפנית כזו.
- אה, סליחה, רק שמנו לב שהבית שלך לא יתאים לנו. חיפשנו אחד עם קירות עץ, ואין לנו כסף לשלם לך בכלל! - אלכסנדר יצא מהר מהמצב.
הדודה שרטה את הסבך בראשה ואמרה:
- אתה יודע מה, כדאי שתלך לשכנים שלנו, אם כן. על אחת כמה וכמה, תרמוס אותנו כאן, ואז תשטוף את הרצפות אחריך. בחייך, אנחנו לא צריכים את כל זה. רק תחשבו, מוסקובים, לכו לשכנים שלכם. אני אראה לך לאן ללכת.
הגברים נאלצו לדרוך אל השכנים. הפעם, סבתא זקנה פתחה את הדלת, היא נראתה כבת 80. באופן מפתיע, היא נראתה מאוד מסודרת, נקייה. אלכסנדר אמר לה שהוא רוצה לירות.
- היי ח'ברה. אה, לא אכפת לנו, כמובן, אבל אין לנו מה להאכיל אותך. יש רק מרק כרוב. רק הם בלי בשר", גמגמה הסבתא.
הגברים לגמו את מרק הכרוב שלהם בהנאה רבה, עייפים מהמסע. ומרק הכרוב היה טעים מאוד, גם בלי בשר. ואז, שני בחורים נכנסו למכונית, הביאו אוכל וערכו את השולחן. הם הביאו, הקימו והלבישו עץ חג המולד, להפתעתה של סבתא. זה יצא יפה מאוד.
- איפה הטלוויזיה שלך?
– כן, זה התקלקל לפני חודש, ואיכשהו אין מה לתקן, – ענה סבא, אותו זקן ונקי ונחמד.
באותו רגע הסתכלה שכנה, אותה אישה מהבית הראשון עם מחצלת על ראשה, אל בית סבתה:
- למה לא אמרת שיש לך כל כך הרבה אוכל איתך? היינו נותנים לך להיכנס!
– ובכן, רצית כסף, אבל אין לנו כסף, יש לנו רק אוכל!
"אתה חייב לי עכשיו, הבאתי לך אורחים כאלה", צעקה האישה לכיוון סבתה.
"תודה רבה, אבל עכשיו כדאי שתעזוב," אמר אלכסנדר.
– אשב כאן בפינה, ולא אפריע לך!
אלכסנדר עם צוות הצילום התחיל לצלם. הם צילמו הכל במהירות, החומר התברר כטוב מאוד ואדיב. ואז הביאו קופסה קשורה בסרט.
- יקירתי, תודה שהכנסת אותך הביתה, תודה שהאכלת ואפשרת לך לצלם. וזו מתנה עבורכם מסנטה קלאוס, נותן החסות של התוכנית שלנו.
סבא וסבתא לא האמינו שהוצגה להם טלוויזיה חדשה לגמרי. הם בכו מאושר, התחבקו וכולם אמרו מילות תודה. והשכן כמעט התעלף מרוב כעס, אבל בכל זאת עף מהכיסא. אחר כך קפצה ממקומה וברחה אליה מהבית.
לאחר 20 דקות היא חזרה, תפסה את אלכסנדר בשרוול ומשכה אותו אליה. ושם עומדים הבן והבעל, קורעים את הטפט.
תראה, יש לנו גם קירות עץ. בואו נירה, אנחנו מסכימים.
- זה כמובן נפלא, אבל כבר צילמנו הכל, ההווה כבר הוצג. תודה, אל תעשה, - אלכסנדר הניף את האישה בידו.
- אתה יודע למי הוצגה הטלוויזיה? סבא הודח מהמסיבה בימי ברית המועצות, ובנם היה בכלא!
"זה לא מעניין אותנו בכלל. שנה טובה! להתראות, אבל לא, להתראות, - אלכסנדר יצא מהבית, וצוות הצילום חזר לבירה.
המאמר המקורי פורסם כאן: https://kabluk.me/psihologija/zhadnost-eshhe-nikogo-do-dobra-ne-dovodila-istoriya-odnogo-muzhchiny.html
