לאחר שקיבל את תפקיד התובע, הצליח אוקטאי לרכוש את האנשים הדרושים לו. בפרקליטות דיווח לו ארטן על המתרחש, ובמרפאה בה מטופל עריף אחצ'ה לקח אוקטאי מנקה כעוזרו.
אוקטאי עודד את אריף מבית אבות לעבור למרפאה הטובה ביותר. והוא שילם על הטיפול היקר. אבל לא טוב לב, אהדה וחרטה ריגשו אותו. הוא רצה לחזור במעשה שלו, באמון של מרים.
מאחר שלא קיבל את מבוקשו, הפסיק אוקטאי לשלם על הטיפול, וחשב שמרים תקבל את הצעתו של דרין. הוא קיווה שלמען אביו מרים ייקח כסף מדרין ויסתלק מסאבש. אבל אוקטאי לא ציפה שסאבש ישלם עבור הטיפול של אביו במריאם. עד כדי כך שהיא לא יכולה לסרב.
הטיפול במרפאה היה טוב לאריף. שיפורים הן בתפקוד המוטורי והן בדיבור הפכו ניכרים. ואף על פי שבקושי, עריף כבר יכול לבטא מילים בודדות. כעת הוא ניסה לחבר אותם למשפטים.
אריף עשה הרבה ופעם אחת, כשהוא לוקח ביד את האחות, ביקש לרשום את דבריו על פיסת נייר: "אוקטאי הכניס אותי לתרדמת".
המנקה דיווחה מיד על התביעה על הכל. אוקטאי, שעזב את כל ענייניו, הלך למרפאה.
אוקטאי הורה לשוער לקחת את עריף לבריכה ולהנחית אותו ליד המים. לאחר מכן פתח את יציאת החירום וסגור את דלת הכניסה. התובע אמר שהוא צריך לדבר עם המטופל, הרחק מאנשים זרים.
השוער עשה הכל לפי ההוראות. אבל באותו זמן מרים היה בבית החולים וסאבש הגיע, שהתקשר אליה על ידי האחות וסיפר כי עריף דיבר.
אוקטאי בזמן הזה, באחד החדרים, הצית שריפה. המרפאה הייתה סוערת.
מרים מצאה את אביה בבריכה, אך כוחה לא הספיק להוציא אותו. לכן, מרים, שעוזבת את אביה, רצה לחפש כרכרה. בינתיים סגר השוער את דלת הכניסה לבריכה.
עריף הבין שהוא הובא לבריכה מסיבה מסוימת. ולא טעיתי. התובע נכנס מהדלת האחורית. אוקטאי אמר שאריף לא היה צריך לדבר. הוא היה צריך לסמוך עליו. עכשיו הוא אשם בכל.
כשחזרה מרים עם העגלה הדלת הייתה נעולה. סוואש רצה לצעקותיה. לא מיד, אבל הוא הצליח לפתוח את הדלת. אבל התברר שזה מאוחר מדי.
אריף שחה באמצע הבריכה וכבר אי אפשר היה להציל אותו.
