נאמיק הביא את יטר לאחוזה שלו והציג אותו כאחות למחצה. מהימים הראשונים חאנאן לא אהב את ה"אורח "המתנשא וחשב את עצמה כמאהבת המלאה והיחידה באחוזת אמירקהאן. אולם יום אחד לא יכלה להבין ולקבל את החלטת אחיה.
נאמיק אסף את כל בני המשפחה לארוחת הבוקר בגינה והודיע כי ביתו יהיה שייך בקרוב ליתר אסלן. הוא כבר מכין את כל הניירות הדרושים להעברת הנדל"ן לבעלותה.
ההחלטה הזו לא הייתה צפויה לכולם, וקודם כל ליתר עצמה. עם זאת, ליד השולחן, היא שמרה על עצמה מאופקת, ללא רגש. אי אפשר לומר את אותו הדבר לגבי הנדאן. האישה ראתה את עצמה כמאהבת האחוזה, ועכשיו היא תהפוך לאורחת בה.
הנדן כיווץ את שפתיה ואמר שזה לא יקרה. עם זאת, אבידין תמך בהחלטתו של דודו והזכיר לאמו שבמקרה זה, אין דבר שהיא יכולה לעשות.
הנדן לא יכלה להשלים עם החלטת אחיה, ולקחה את בתה ונכדה, עזבה את האחוזה.
קצת מאוחר יותר, שאל יטר את נאמיק מדוע נתן לה את ביתו. נאמיק השיבה כי הבית הזה תמיד היה שייך לה. היא תמיד הייתה לצידו ותמכה בו בכל דבר. אבל הוא הבין שזה מאוחר מדי. נאמיק הבטיח לשפר.
עם זאת, הוא גרם לכאבים רבים ליתר לאורך השנים והאישה השיבה שיש דברים שאי אפשר לתקן. ובמוקדם או במאוחר הם יצטרכו לענות על חטאם ביחד.
