פרחת ידע שז'ונייט עומדת מאחורי אכילת אוזגור ופציעתו של הנציב ג'ם. הוא ידע, אך לא הצליח להוכיח דבר. הם לא ירו לעבר הקומיסר מהאקדח של יוניונית. פרחת לא הבין כיצד הדבר אפשרי והחליט כי ישנו בוגד באחוזה שעוזר לממזר הזה. פרהאט האמין שליוניט לא יהיה אומץ להופיע לפניו, אך הוא טעה מאוד.
ג'ונייט הבין שפרחאת לא יעשה לו כלום מול משפחתו ואוזג '. לאחר שאזר אומץ, הוא הגיע לשערי אחוזת נאמייקה והביט בעיני פרת ואמר כי אין להם עדות אליו. זהו ביתו ובתו גדלה בו. פרהאט לא ציפה לחוצפה כזאת מג'ז'נטון ועל כך "היכה" בפניו.
לא ידוע כיצד סצנה זו הייתה מסתיימת, אך ג'ולידה מנע את התפתחותה ואמר שאוזג 'אינה בתו של ג'וניט כלל, אלא בתו של פרחת.
פרהאט הורה למולצ'ן לקחת את כולם לבית, והוא עצמו לקח את ג'ונייט לחצר האחורית.
פרחת לא ידע מה לעשות נכון. הוא חייב להרוג את המנוול, אך לאחרונה הוא מסר לאסלה את דברו כי אין עוד אקדח בחייו. וכיצד הוא יכול לשבור את דברו.
פרחת לקח את יוניט לחצר האחורית, ואז לקח את האקדח שלו. ג'ונייט, שהחליט שזהו הסוף, כרע ברך מול פרחת. ובאותו הרגע אוזגה רץ אליהם.
פרהאט לא הצליח להרוג את יוניט מול הילד, כי בגיל 12 הוא חווה את הכאב הזה. פרהט שחרר את יוניט, והוא, כשהוא מחזיק את בתו לחזה, נכנס בשלווה לאחוזה. ג'ונטה שמחה. הוא ידע שאוזג 'היא לא בתו, אבל הודות לתינוק הזה הוא יוכל לגור באחוזה שוב.
פרהאט חשב זמן רב מה לעשות עם ג'וניט. אסלי לא יכלה להיות תחת אותו קורת גג עם הרוצח של אחיה, ופרת לא הצליח להפר את דברו.
בלילה, כשכולם ישנו, העיר פרת את דז'ונייט ואמר לו לצאת מהבית הזה, בצורה ידידותית.
הוא נותן לו ללכת ונותן לו את ההזדמנות להיפגש עם אוז'ה. אבל רק בנוכחותו.
לג'וניט לא הייתה ברירה אלא לעזוב את הבית הזה. ופרתה בינתיים הכניס אותו למעקב.
