אצל אנשים מבוגרים, אפילו רמות נתרן מופחתות בדם גורמות למוח להיבהל ולעשות דברים מוזרים. אנשים מבוגרים מאבדים את שיווי המשקל כשהם הולכים, לרוב נופלים ושוברים את עצמותיהם.
תאי המוח מרגישים שיש מעט נתרן מסביב, שבדרך כלל החזיקו מים לידו. סיכמנו על כך מים חודרים בקלות לכל המחסומים בגופנו, ואם יש מעט מלח בין תאי העצב בראשנו, אז המים יטפסו למלח הזה בתוך התאים, והם יתפרצו כמו בלונים.
לכן, תאי המוח מתחילים לזרוק כל מלח שמופיע מתחת לזרוע, כגון אשלגן וכלור, כדי לשמור על המים במרחק. הם, כמו בסרט ההוא, מפזרים נקניקים מימין ומשמאל כדי להסיח את דעתם של הנמרים מעצמם.
אז המלח החופשי שבתוך תאי העצב מסתיים ובשלב הבא חולפות החוצה מולקולות אורגניות מורכבות, כולל אלה שהיו אמורות להבטיח את תפקוד המוח.
או תארו לעצמכם שזה כמו מבול שמאיים להציף את הבית שלנו. אם אין לך משהו אחר בהישג יד, עליך לבנות סכר מדברים היקרים לך, כמו ריהוט עתיק או קולנוע ביתי. אבל אפשר לשמור על המים.
ועם מחסור בנתרן, המוח זורק הרבה דברים שימושיים מהתאים שלו, ואז הוא פועל גרוע יותר, נופל בהליכה ומכה את מצחו על הרצפה.
זמין?
