נענש על בריונות: אישה מקייב זכתה במשפט נגד המתעלל של בתה

ל יום הילדים אתר אינטרנט kolobok.ua ופרויקט הכשרה אני ילד מְאוּרגָן תַחֲרוּת. על מנת לקחת בו חלק היה צורך לשלוח אלינו ציור או סיפור, סיפור בנושא בטיחות ילדים. והיום חבר המושבעים שלנו העניק פה אחד את הניצחון לאשת קייב אלנה שצבע. יחד עם בתה, היא הענישה תלמידת תיכון על בריונות. אלנה זכתה נגדו בבית המשפט, למרות המקלות בגלגלים, שהוכנסו בכל השלבים. סיפור זה עוסק בחוזק הרוח ובאהבת האם, בצורך להגן על ילדך גם כשכולם אומרים: "בוא, אתה לא תצליח."

מזל טוב לאלנה על הניצחון, תודה על דוגמה לאהבת הורים אמיתית ודאגה על בטיחות ילדכם ואנו מעניקים פרס - ייעוץ מקוון אישי בנושא הילדים בטיחות מ אלנה ליזווינסקאיה, ראש פרויקט IKiD.

סיפור הניצחון הגדול על הבריונות

לאלנה שצבע יש תאומים, בני 12. אחת מהן נעלבה כל העת מתלמידת כיתה ט 'מתחילת שנת הלימודים. כשראתה שבית הספר לא פותר את הבעיה בשום צורה שהיא, החליטה אלנה לקחת את המצב לידיים ופנתה לבית המשפט. בסוף אפריל היא זכתה בתיק: העבריין נמצא אשם וקיבל קנס מרבי של 3400 UAH בגין בריונות. אלנה דיברה בפירוט על מה שעברה לעבור 

הגן על ילדך ולקבל צדק. הנה הסיפור שלה.

איך הכל התחיל

הבנות שלי למדו בבית ספר מרחוק. ובשנת 2020, לאחר שהחליטו שעדיין יש צורך בחיברות, הם עברו לזו הרגילה.

ממש מיד, הבנות החלו לספר שבית הספר היה טוב, אבל יש תלמיד כיתה ט 'שפוגע בילדים. אחת התאומות לא אמרה שזה עליה כי היא לא רצתה להרגיז אותי. לאחרונה עברתי ניתוח לאונקולוגיה. הסיפורים האלה לא הפריעו לי יותר מדי, כי לבנות יש חגורות אדומות באייקידו, והייתי בטוחה שהן יצליחו לעמוד על שלהן.

אבל, כפי שהתברר, בתי לא יכלה לעמוד בפני גסות רוח, עלבונות והשפלה. עם הזמן היא בכל זאת הודתה במתרחש. מיד התקשרתי למורה בכיתה כדי להבהיר מה קורה וכיצד אוכל להשפיע על המצב. המורה סיפר כי הילד שומר על כל בית הספר במתח ובפחד מאז 2017. מעודד קרבות ומסיר הכל בווידיאו, משבש שיעורים, פוגע בילדים אחרים. וככלל מהכיתות הנמוכות. אבל אף אחד לא יכול למצוא צדק בשבילו כל הזמן הזה.

בריונות במיטבה

למחרת, כשחשבתי מה לעשות נכון, קרה מצב שגרם לי לפעול בצורה נחרצת יותר. בתי הסתובבה עם חברתה בבית הספר, והילד הזה עם חברת שני ילדים נוספים עצר אותם, דחף, הוציא את הטלפון מידי חברו, החל לצחוק ולהעליב.

בתי, כשראתה שהם פוגעים בחברתה, ניגשה למורה בכיתה. היא אספה את כל המשתתפים באירוע, הזמינה את המורה הראשי, מתודולוג. למרות נוכחותם של מורים, הילד הזה צעק והפריע לכולם. כתוצאה מכך הוא אף התבקש לעזוב את הכיתה.

הבת שלי הקליטה את כל זה על דיקטפון בטלפון. כשהאזנתי לקלטת זו, ראשית, נדהמתי שילד בן 14 יכול להתנהג כך מול המורים. שנית, הבנתי שצוות ההוראה לא יכול לעשות איתו כלום ויש צורך להחליט הכל לבד.

מועצת בית ספר חסרת אונים

יום אחרי הסיפור הזה הגעתי לבית הספר וכתבתי הצהרה למנהל כי הילד שלי הוטרד מאז ספטמבר. אחרי זה התקשר אלי מורה הכיתה ואמר שמועצה למניעה הולכת אליה הורי הנערים הבריונים מוזמנים, אני והוריהם של חברה של בתי, שאת הטלפון שלהם הם דפקו מידיו. מועצה זו הוזמנו גם שירותים לקטינים, לענייני משפחה ונוער, נציגי משטרת הנוער.

תלמיד התיכון לא הופיע עם הוריו. הגיעו שני נערים נוספים עם הוריהם. הם העידו כי הוא זה שהסית אותם, הבטיחו שהם לא יעשו זאת יותר. אמה של חברתה של בתי אמרה שכל זה מספיק לה וכי היא לא תעשה שום דבר נוסף. החלטתי להמשיך רחוק יותר, כיוון שהבנתי שמאז שהילד הזה מאיים על בית הספר מאז 2017, המורים לא יכולים לעשות כלום. כתוצאה מכך, כשהוא מרגיש חסר עונש ומתירנות, הוא מתנהג פשוט נורא.

דיווח למשטרה

לכן כתבתי הצהרה למשטרה. שם החוקר ניסה לשכנע אותי שכדאי לוותר על המיזם הזה. הוא יעץ לפתור את הנושא בכוח: למצוא אדם חזק שילמד את הילד הזה לקח טוב. החוקר החל לומר ששום דבר לא יושג. מכיוון שאלגוריתם של פעולות במקרים כאלה מופר. כמו, בית הספר היה אמור להקליט את הפנייה הראשונה של הילד שלי. צרו מיד ועדה שהייתה אמורה לסדר את המתרחש תוך 24 שעות: ראיינו עדים, מורים, ילדים. וכל זה אמור להימסר למשטרה תוך 24 שעות. "מכיוון שזה לא נעשה, לא תוכל להוכיח דבר", טען החוקר. אבל אמרתי לו שבכל מקרה ינסו את זה. אליו הוא אמר לי שאתה צריך לתאר בפירוט כל מקרה של בריונות: התאריך, השעה, המקום בו הכל קרה.

היה קשה לעשות זאת, כי עבר הרבה זמן מאז ספטמבר. אבל בכל זאת ישבנו עם בתי עם לוח שנה וניסינו לזכור את כל הנקודות העיקריות.

הבאתי את ההצהרה לחוקר מספר פעמים. ובכל פעם שהוא אמר שצריך לשנות משהו. עכשיו אני מבין שהוא משך את הגומי. לא הייתי צריך להגיש מועמדות כעורך דין או כעורך דין. כתוצאה מכך הגשתי בקשה ב- 11 בפברואר וזומנתי לבית המשפט רק ב- 29 במרץ.

שלושה דיונים ראשונים בבית המשפט

רק אני והבת שלי והבמאי באנו אליו כעד. הנאשמים - אבא ובנו - לא הופיעו. הם לא הסבירו, הם לא הזהירו אותם, הם פשוט לא הגיעו.

הבמאי היה נחוש. בידיו היו מסמכים של המועצה למניעה ושירותים חברתיים אחרים. הוא היה בטוח שנהיה בסדר.

הפגישה השנייה נקבעה בעוד שבועיים. הנאשמים לא הופיעו שוב, והבמאי חלה.

לאחר שבועיים נוספים נקבעה הפגישה השלישית, וכעת הגיעו הנאשמים אליה. היה גם במאי.

אב ובנו התנהגו בהתרסה רבה. הילד צחק בעיניי, גיחך. גם אבא התנהג בחוצפה. הופרע על ידי השופט, הבמאי, שפעל כעד. כשרצה לקרוא את התיאור, אמר הבן, למשל: "זה לא רלוונטי." משום מה השופט שתק.

ואז כשהשופט התחיל לקרוא את ההצהרה שלי, שכללה את תאריכי האירועים, אבי פנה למנהל: "יש לך מידע על כל תאריך?" הבמאי היה מבולבל. לא היה לו את זה כי כתבתי את ההצהרה הזו עם החוקר. הוא החזיק בהצהרה שכתבתי בבית הספר.

ואז האב אמר שהוא נדרש לקרוא עדים ואלו שנמצאים במועצה למניעה. כתוצאה מכך הוזמנו לבית המשפט הפסיכולוג, המורה הראשי, המורה שלנו בכיתה והמורה לכיתה של ילד זה.

עסקים לוקחים תפנית לא טובה

הדיון הוזמן למחרת. והלכנו אליו לא כל כך בטוחים בעצמנו. בתי פרצה בבכי לילה קודם. היא אמרה שהיא לא תלך לשום מקום, שהכל חסר תועלת ורק החמירנו את עצמנו. אבל בכל זאת הצלחתי לשכנע אותה שיש צורך להביא את העניין לסוף.

פגשנו את המורים מחוץ לאולם. למראהנו הם השתתקו בפתאומיות ולא דיברו אלינו.

העד הראשון, המורה הראשי, אישר כי הילד באמת פגע גם בבתי וגם בילדים אחרים.

ואז נקרא למורה בכיתה, היא גם אישרה את עובדת הבריונות. אבל ציינתי לעצמי שהעדים מבית הספר מנסים להסתיר את העובדה שהם יודעים שהילד שלי נעלב יותר מפעם אחת. מאוחר יותר הבנתי שהם עושים זאת מכיוון שהעובדה של הסתרת בריונות היא מאמר וקנס על בית הספר. לכן המורים אמרו שהם למדו על עובדת הבריונות מדברי וכי ביקשתי לא להתערב. הם פשוט סובלו את דברי. כשנשאלתי בבית הספר "למה לא הגשת בקשה קודם?" אמרתי שבתי לא רוצה להרגיז אותי ורוצה לפתור הכל בעצמה. הם סובלו את המילים האלה ואמרו שאני בעצמי ביקשתי לא להתערב. כמו, תן לילד להבין את זה בעצמו. זה לא נכון. מכיוון שכבוגר שפוי, הוא יכול לומר שנתנו לכיתה ו 'להתמודד עם תלמידת כיתה ט' עצמה.

אבל יותר מכל נפגעתי מפסיכולוג בית הספר. היא התחילה לומר שהילד לא רע. הם אומרים, כן, יש כמה רגעים, אבל הם קורים לכל המתבגרים. כמו, אחרי שיחות איתה, הילד הזה במשך 2-3 חודשים מתנהג בצורה מושלמת.

עד כדי כך נדהמתי מעדויות כאלה שהייתי אובד עצות ולא אמרתי כלום.

אחרי ה"נאום "שלה, אמר אבא:" טוב, למה אנחנו יושבים כאן. שמעת, הילד שלי רגיל, לא מפריע לאף אחד. "

ניצחון המיוחל

הוקצה לנו פגישה נוספת, אליה אבא רצה לקרוא עוד שותפים לבנים. וגם המורה בכיתה של ילדה.

כשכתבתי לחברתי איך הדברים מתנהלים, היא אמרה שאני צריכה להשיג עורך דין. אבל אין לי שום אפשרות מהותית לשלם עבור שירותיו. מכיוון שאני נכה מהקבוצה השלישית ויש לי ילדים קטינים, יש לי את הזכות לעורך דין בחינם. אבל לא מצאתי אותו. בטלפונים שהיו באינטרנט הם לא ענו ואז העבירו אותם לטלפונים אחרים. והעברות אלה לא פעלו במשך יומיים.

באופן כללי החלטתי לקחת את העניינים לידיים ועדיין להילחם עד הסוף. לפני הפגישה הכנתי את עצמי ביסודיות: הנחתי שאלות לעדים. ועם פיסת הנייר הזו וראש קר הגעתי לבית המשפט.

עדי הילדים לא הגיעו. אבל המורה של הילד בכיתה הגיע לפגישה. הילד חייך אליה, והבנתי שהיא תהיה בצד שלו. המורה התחילה בכך שהיא אמרה אותי בפעם השנייה בחייה. שהילד הוא, כן, קצת משוגע, אבל לא רע, ושבכלל הוא היד הימנית שלה בכיתה.

על הגל הזה החליט אבא לשאול את השאלה: “האם הילד שלי באמת גרוע כמו שהמבקש אומר? האם הוא פוגע בילדים אחרים? "

עליה השיב המורה - בעדינות רבה - שהילד עדיין משבש שיעורים ופוגע בילדים אחרים.

עליו אמר אבא: "היו גם ילדים אחרים במהלך האירוע הזה."

אבל המורה בכיתה אמר שהעדים של הילד העידו שבנך היה המסית.

אביו של הילד, כשראה ששאלותיו רק מחמירות, החליט לשתוק. ואז התחלתי לשאול שאלות.

שאלתי: מאיזו סיבה הילד רשום בבית הספר. ואז השופט קטע אותי: "תן לי לנסח מחדש את השאלה - האם הילד רשום בבית הספר?" ברגע זה סוף סוף אני משוכנע שהוא אפילו לא קרא את התיק.

אני שואל את השאלה הבאה: "האם הוא פוגע לא רק בילד שלי, אלא גם בילדים אחרים?"

המורה עונה: “הוא פוגע גם בילדים אחרים, אך אלה התכתשויות מילוליות. לא הייתה אלימות פיזית. "

אני זוכר שלפני כן היא סיפרה שהוא עבר ודחף את הילדה ושאל שאלה נגדית: "אתה חושב שלדחוף זה התעללות פיזית או מילולית?"

למורה לא הייתה ברירה אלא להודות שמדובר עדיין באלימות פיזית.

האב הודיע ​​אז כי הוא רוצה להכיר את חומרי המקרה. עליה השיב השופט: "אוקיי, כתוב בקשה והם ישלחו אותך". שאלתי את השופט: "האם בית המשפט הכיר את החומרים?" עליה השיב השופט: "שעכשיו כולנו ביחד ונכיר." והוא התחיל לקרוא את המקרה.

כשהוא התחיל לקרוא - ההצהרה שלי, מסמכים מהמועצה למניעה, מידע משירותים חברתיים, אבא פשוט תפס את ראשו והסתכל ברצפה. נאמר שם שהילד יורק לעבר המורים, מקלל, פותח את הדלת לכיתה ברגליים, מעורר קרבות ומצלם אותם בווידיאו, משבש את השיעורים, מתחצף למורים, מכה את הצעירים. ברגע שהוא סגר את כל הכיתה, הקפיץ את הדלת, והילדים לא יכלו לצאת להפסקה, ועוד הרבה.

אם לשפוט לפי האינטונציה, השופט היה המום, ושוב הייתי משוכנע שהוא לא קרא את התיק לפני כן. אם הייתי קורא את זה, לא היו כל כך הרבה פגישות.

אבל גם אחרי כל מה ששמע, אבא המשיך לעמוד על בנו עם הר ולהגיד שכל זה התגרה נגדו. שזה בריונות נגד הבן ונגדו.

למחרת פנינו שוב לבית המשפט כדי לשמוע את פסק הדין. אבא והילד המתינו 20 דקות. כשהגיעו, אבי הילד ניסה שוב להגן על ילדו. הוא התחיל לשאול אותי שאלות, למשל, למה עברנו לבית הספר הזה. אך השופט קטע אותו ואמר כי שאלות אלו אינן מהותיות. והוא קרא את פסק הדין: להימצא אשם. לעבריין שלנו הוטל קנס מקסימלי של 3400 UAH (מינימום - 850 UAH). אבא, לאחר ששמע את פסק הדין, מיהר לצאת מהאולם.

אני שמח שלא ויתרתי ושעדיין הצלחנו להביס את הבריונות. אחרת, הבת הייתה חיה עם ההתקנה לפיה הרשע יכול להיענש, שהיא יכולה להיעלב ושום דבר לא יקרה לעבריין שלה. עכשיו היא הייתה משוכנעת שזה לא כך. בבית הספר הילד הזה מתנהג עכשיו בשקט יותר ממים, מתחת לדשא. אפילו לא מגיעה לבתי.

בזמן פרסום המאמר החליטו הוריו של תלמיד התיכון לקחת את בנם מבית ספרנו.

אתה גם מעוניין לקרוא:

במקום דוס: סטודנטים רוצים לקבל קנס בגין העלבת סטודנטים

הפסיקו בריונות: סוגי בריונות בכיתה ואיך להתנגד לה