יש לי בת שנמצאת כעת בגיל ההתבגרות "יפה", והיא שתמהה אותי בשאלה זו.
באחת השיחות שלנו היא שאלה:
מדוע זה נחשב לא נורמלי בחברה שלנו אם אדם רוצה לחיות למען עצמו, ולא להתחתן / להתחתן, להביא ילדים לעולם?
המחשבה הראשונה שלי הייתה: טוב, הם הפליגו! לפני 10 שנים בנות חלמו להתחתן, אבל עכשיו הן לא ממהרות. ואכן כך הוא.
שאלה זו, שהופנתה אלי מבתי, גרמה לי גם לחשוב כי נכון לעכשיו יש איזושהי תעמולה של יחסים חופשיים והרס מוסד הנישואין. אבל, עכשיו זה לא קשור לזה.
לאחר שקראתי ודחפתי הרבה מחקרים ולמדתי פתולוגיות שונות, הצלחתי לגלות את הדברים הבאים.
בואו נחזור ליסודות ככל האפשר.
האינסטינקט היסודי של כל היצורים החיים הוא האינסטינקט להעביר את הגנום שלו. זה תמיד היה ככה, מאז ראשית החיים. אם היצר הזה לא היה קיים, אז לא היינו קיימים עכשיו. כלומר, לכל אדם יש רצון להעביר את הגנים שלו לדור אחר בקורטקס. יתר על כן, כל מה שחי בנוי על זה, מצמחים, מעולם החי וכלה אצלנו, אנשים.
שאר היצרים: שימור עצמי, יצר אימהי ואחרים נובעים מהיסוד. אנו חיים בכדי להביא לעולם את סוגנו, ליצור קומונה משלנו, משפחה שתצמח, תצמח ותמשיך במירוץ שלנו, ותוליד אנשים כמונו, רק חזקים ומפותחים יותר. אנו מנסים להעביר כמה שיותר מהידע שלנו לילדים ולנכדים, כך שהם יהיו חזקים וחכמים יותר ויולידו צאצאים קשוחים ואיכותיים יותר.
מה קורה עכשיו?
מערכות יחסים הן עבודה, ועבודה בימינו אפילו מביכה איכשהו. "טיקטוקרים" וכל מיני "לייקים" מקדמים להרוויח כסף קל.
אבל משום מה אני לא שומע ולא רואה שום תעמולה על כמה נהדר לעבוד כרופא שמציל חיים, כאיש צבא כדי להגן על העם, או כמהנדס שבונה ספינות אוויר וים. במילים של בתי - "זה קשה," בשכר נמוך "ואיכשהו לא סולידי".
מעולם לא דנו בנושאים אלה, היא לוקחת את כל המידע הזה באינטרנט ודנה בו עם חבריה וחבריה לכיתה.
גם עם מערכות יחסים. אומרים להם שהקשר, למעשה, לא כל כך חשוב והכרחי. לחיות בעצמך, להתפתח, ללמוד, לעבוד. משפחה זה לא העיקר!
לאחר קריאת מידע שונה על הזוגיות, המסקנה התחננה מעצמה. לא לרצות להביא משפחה לעולם ולהביא ילדים לעולם איננה פתולוגיה - זו רק רצון להימלט מאחריות וכישלון פוטנציאלי.
זו עשויה להיות חוויה שלילית של הורים שחיו גרוע, ניסו לשמור על הנישואין למען ילדיהם, אך "כלבו בעצמם" מבוקר עד ערב. מי, לאחר שהתגורר במשפחה כזו, רוצה להמשיך באותה דרך?
או שמא מדובר בתעמולה של החברה, בהרס המוטל של מוסד הנישואין. למה זה נחוץ? עבודה למען המדינה, אנחנו כבר לא צריכים ללדת, האדמה כבר צפופה.
המשך דיאלוג עם הבת:
אני: כולנו רוצים להשאיר משהו מאחור. האומנם?
היא: ובכן, אני יכול לכתוב ספר, לגלות משהו חדש לאנושות וכך להישאר בהיסטוריה.
אני: כן, כמובן שאתה יכול. אבל האם זה לא נהדר אם אתה מעביר את הידע והכישורים שלך לדור הבא? לא חבל שהמשפחה שלך תעצור בך וכבר לא יהיו אנשים כאלה חכמים ונפלאים כמוך?
היא חשבה על כך, ואני מקווה שהיא תקבל את ההחלטה הנכונה לעצמה בעתיד.
אני, מצדי, אקבל אותה על מי שהיא, גם אם היא לא רוצה משפחה וילדים.
המסקנה היא שאם אתה לא רוצה זוגיות, משפחה וילדים, זו לא פתולוגיה. בסבירות של 90% זו חוויה שלילית, שלכם או של הוריכם, או תעמולה שהטילה החברה - "נגד המשפחה".
אל תראו את זה, חשבו בראש וקבלו החלטות על פי רצונותיכם, בזמן שיש זמן. כמו שאומרים - "נראה לכולנו שהגיע הזמן, אבל זה רק נעלם."
