סיפורה של אישה שאני מכיר. קוראים לה אירינה, היא בת 32. היא מגדלת את בתה בת החמש לבדה, עובדת, והיא מאושרת.
עכשיו אירינה צריכה לקום בשש בבוקר, לאסוף את הילד בגן, לקחת את התינוק ואז לרוץ לעבודה. ומהעבודה שוב עבור בתי וביתי. היא עייפה, אבל היא כבר לא הולכת להיות משרתת.
אירינה נשואה. מוקדם יותר הבוקר שלה התחיל אחרת. היא נאלצה לאסוף לא רק את הילד ואת עצמה, אלא גם להכין ארוחת בוקר לבעלה בבוקר. ואז לוח הזמנים שלו השתנה, ארוחת הבוקר בוטלה. לעבודה, בעלי קם בשעה 3 לפנות בוקר, חזר הביתה בשעות אחר הצהריים המאוחרות והלך למיטה. בסופי שבוע הוא גם היה רגיל להיות פעיל בלילה, אז הם הפסיקו לראות את בתו לגמרי. במהלך היום הוא ישן, והאישה נאלצה להמציא משחקים שקטים שונים לבתה כדי שהאדון יוכל לישון מספיק.
אירינה גרה באותה דירה לא רק עם בעלה ובתה, אלא גם עם אמה. אז הכל התחיל עם האם, היא התחילה לנדנד לאירינה על בעלה. ובכן, כמו, אישה צריכה ללוות את בעלה לעבודה, לקום ולאסוף אוכל בשבילו. ואיירינה לא יכלה לאבד דקות יקרות משנתה בגלל זה. היא גם עובדת, קשה לה גם. בנוסף, האם כל כך קשה לקחת ולחמם את האוכל במיקרוגל?
- אירין, קום, קוסטיק הולך לעבוד. אתה מאכיל ואז אתה הולך לישון, - חזרה על אמה של אירינה כל יום.
ואירינה הבינה שאם היא תתעורר, היא כבר לא תירדם. קוסטיה הוא לא ילד קטן, הוא חייב להיות עצמאי כבר.
- אירינקה, לא תאכיל את האיכר, הוא ימצא את עצמו כזה שיאכיל אותו. תזכור אותי שוב, - האם לא נרגעה.
אבל אירינה אפילו לא יכלה לחשוב על זה. היא הייתה רוצה להסתכל על אותה גברת שתסכים לחיות על פי לוח זמנים כזה, כשהיא פוגעת במנוחתה ובשלוותה, ומתמסרת לחלוטין לבעלה. אירה ביקשה מאמה לא להתערב, רמזה מאה פעמים שהיא תיטיב עם נכדתה. הם גרים ביחד, אבל הסבתא בכלל לא משחקת עם הנכדה שלה. היא כלל לא שמה לב לטעויות, אך ניסתה להפוך אשת אידיאלית מבתה.
אמא עברה לקוסטיק והחלה לשטוף אותו במוח. והבעל נהג פשוט לבקש לאסוף עבורו אוכל, והתחמם בלילה, ועכשיו החל לדרוש מאשתו ארוחות בוקר טריות. הוא התחיל להתעלב, לכעוס, הם אומרים, הוא עובד, מביא כסף לבית. כל ניסיונות של אירינה להסביר הכל לבעלה כפי שהוא לא הסתיימו בהצלחה. ואז הם גם מעורבים בזה את בתי ושוב סבתי עשתה כמיטב יכולתה. ואריושקה הקטנה החלה לומר שאמא לא אוהבת את אבא, והכל בגלל שסבתה אמרה לה שאישה אוהבת תמיד מבשלת ארוחת בוקר לבעלה.
זה היה הקש האחרון. לא רק אירינה עבדה בעצמה, ובתה הייתה עליה לחלוטין, אלא שהיא גם צריכה לשרת דוד בוגר ולסבול את התעלולים של אמה. והאישה התפרעה כל כך שכולם ברחו. אמא נשלחה בבטחה לאמה בכפר, ובעלה עם הדברים שלו ללכת לדירה שכורה.
כעת אירינה גרה לבדה עם בתה בדירת שלושה חדרים. היא רגועה, שקטה, טובה. כן, היא מתעייפת, ולפעמים נראה לה שהיא עצמה לא תוציא את הכל, אבל ברגע שהיא זוכרת איך נאלצה לבשל בורשט לבעלה בלילה, היא נאנחת בהקלה. אין צורך לאסוף בדלי סיגריות וגרביים מלוכלכות סביב הדירה, אין צורך להישבע עם האם מספר פעמים ביום, הפסקתי להישבר לילד.
אמא מתקשרת כל יום, מבקשת לחזור, היא לא רגילה לחיי הכפר, נשבעת שכבר לא תיכנס למערכת היחסים בין אירינה לקוסטיה. אבל האישה לא רוצה לחזור למה שברחה ממנו. היא ובעלה כבר היו מתגרשים, רק בגלל בתה שלא, זה כואב שהיא אוהבת את אבא.
עייף, לבד, אבל עדיף מלהיות משרת! עכשיו הבעל חזר ללוח הזמנים הקודם, מציע לדבר, לעשות שלום, לעבור לגור ביחד. ואירינה אפילו לא יודעת מה לעשות, היא לא רוצה להיות מטפלת שוב. היא לא יודעת אם עליה לסלוח לקרוביה ולהכניס אותם בחזרה לדירתה.
מה אתה חושב שהיא צריכה לעשות עכשיו, יש לך עצות בנושא?
המאמר המקורי פורסם כאן: https://kabluk.me/zhizn/ustala-vse-sama-no-luchshe-tak-chem-byt-prislugoj.html
