מקרה זה נובע מאיזון הנוגדנים על הריריות. דרכי הנשימה העליונות שלנו מוגנים בעיקר על ידי נוגדנים מסוג A.
דרכי הנשימה העליונות מתייחסים לכל מה שעובר באוויר שבתוך הראש שלנו. בגובה הצוואר מסתיים דרכי הנשימה העליונות.
אז זה נוגדנים מסוג A שיגנו עלינו בתוך הראש. הם נקראים הפרשה, מכיוון שהם זורמים (מופרשים) יחד עם הריר.
אם סוג של חיסון נגד הנגיף יכול לעורר ייצור של נוגדנים מפרישים כאלה, אז לא נאסוף את הנגיף, הוא לא יוכל להישאר באף שלנו, לא יוכל להתרבות שם, לא יעוף מהאף יחד עם נזלת, ולא נדביק אחרים אֲנָשִׁים.
גופנו אינו טיפש, וכדי לקבל נוגדנים מפרישים בנזלת, החיסון חייב להיכנס לאף.
כמעט כל החיסונים הרעילים עובדים בצורה שונה. בדרך כלל הם מוזרקים לשריר. משם הם נכנסים במהירות לזרם הדם ומגרים את ייצור הנוגדנים מסוג G. נוגדנים אלה מופרשים גם באף, אך בכמויות קטנות מאוד. מעטים מהם בדרכי הנשימה העליונות. נוגדנים אלה יושבים בדרכי הנשימה התחתונות ומגנים עלינו מפני דלקת ריאות. אבל הם לא יעזרו נגד נזלת מדבקת.
חיסונים קונבנציונליים נגד רעילים יכולים גם לעורר ייצור של נוגדנים מסוג A, אך בכמויות קטנות מאוד.
בואו נסכם. חיסונים קונבנציונליים נגד מיקרוביאלים מוזרקים לשריר. זה יפיק כמה נוגדנים מסוג A באף וכמה נוגדנים מסוג G. היכולת שלנו להתעטש עם חוטם נגיפי מדבק לא תושפע מכך במידה רבה. וחבל.
אז מה אתה יכול לעשות כדי להפסיק להתעטש עם נגיפים?
אנו זקוקים לחיסון שפועל על פני גופנו.
יתר על כן, חיסון כזה אפילו לא צריך להיות מוזג לאף. זו עוד תכונה מעניינת.
כך שעל הממברנות הריריות שלנו ישנם נוגדנים מסוג A המגנים מפני הנגיף, ניתן להעביר את החיסון פשוט לעור.
ישנם חיסונים שאינם מוזרקים לשריר, אלא מתחת לעור או בתוך העור.
כבר דיברנו על תאי חיסון שונים שגוררים הרפס לעור או עושים משהו אחר. חלק מהתאים הללו נזהרים מחיסון בתוך העור, וכשהם ממתינים הם תופסים אותו ונושאים אותו אל הריריות. שם הם כבר מחכים תחת קיטור לסדנת ייצור הנוגדנים מסוג A. הייצור התעשייתי של נוגדנים מתחיל, והליחה הופכת מאוד לא ידידותית לנגיפים מסוכנים.
איש עדיין לא הציע לי חיסון כזה. הציעו לך?
