טוסין הוא נינו של הקריוזוט.
האם שמעת על קריוזוט? ישנים ספגו את הדבר הזה. במקום זאת, היו שני סוגים של קריוזוט.
במחצית הראשונה של המאה ה -19, מדענים השיגו קריוזוט מזפת עץ. האמינו שזה עוזר לשלשולים ולשחפת.
באופן כללי, קריוזוט הוא תערובת שמנת קאוסטית של פנולים טבעיים שנפלטים מהזפת.
אותם רופאים שמילאו קרואזוט בחולים שלהם במאה ה -19 השתמשו בקריאוזוט עץ, ויצרני הרדומים הוציאו אותו מפחם. ההבדל בין שני הקריוזוטים הללו אינו מהותי. קריאוזוט תעשייתי מסווג כמסרטן.
ברור שהם לא נשמו קריוסוטה מחיים טובים ומהר מאוד הם הפסיקו לעשות את זה. אבל כל מיני יפנים ושומרים אחרים על מסורות עתיקות יומין עדיין מייצרים כמה תרופות לשלשול מקריוזוט.
אז קריוזוט הוא 20 אחוז מהגואיאקול הפנול הטבעי. נשמע מוכר? התרכובת שלה היא גליצרין גואיאקולאט. גם לא שמעת? זה אותו guaifenesin. כבר משהו מוכר.
גואיפנזין הוא מכייח. פעם היה בטוסין. אבל אז טוסין הוצא מהמרשם הממלכתי.
גוויפנזין היה מכייח הגון למדי, שלפני כמה שנים נדון בו בחופשיות במדריכים רפואיים מגניבים.
אפילו הייתי אומר שזה היה אחד מכמה המייצרים שמומחים רפואיים אפשרו להשתמש בהם. אבל בשנתיים האחרונות הוא כמעט ולא נזכר. כמו שימוש מועט ממנו.
ואז מגפה נסחפה. אנשים חלו והחלו להחלים ממחלה. לרבים עדיין יש שיעול.
הם נזכרו מיד בגואיפנזין, וכמעט התנצלו על ששכחו מזה, ואפילו הזכירו כלאחר יד שאפשר להשתמש בו אם עדיין יש שיעול אחרי הקוביד. מעניין איך המגיפה מחייה את התרופות הישנות.
מתברר כי נינו של הקריוזוט עדיין חי, ואף הרוויח לעצמו מוניטין טוב. זה, כמובן, לא אנטי-ויראלי, אלא מכייח מכובד למדי.
