הם ממש כתבו לי בתגובות. כשקראתי אותו בפעם הראשונה, דמיינתי מיד וירוס מכוסה בקולטנים האלה כמו פטריות או פרחים, ואיזשהו סוג של זבל דבק בו.
אבל התברר שזה בכלל לא המקרה. זה נאמר על זיהום חיידקי שמצטרף לילדים להצטננות. במקום זאת, אפילו לא על זיהום חיידקי, אלא על נזלת ירוקה או צהובה. אנשים מאמינים שנזלת צבעונית מצביעה על חיידק.
אנשים טועים.
1984
בשנת 1984 פורסם מחקר אלגנטי מאוד עם נזלת ירוקה.
במשך כמה שנים חוקרים מדענים את האף של הצעירים. הם תפסו אנשים עם הצטננות ושמו בזהירות רבה צמר גפן לאף.
זהירות, כי אי אפשר היה לגעת בסף האף. שם אנשים נוקטים באצבעותיהם, ותמיד יש הרבה זיהומים.
בעזרת צמר גפן היה צורך לזחול לעומק האף. חיים שם חיידקי אף טבעיים.
ספוגיות נלקחו ביום הראשון של המחלה, ואז ביום השני, הרביעי, השמיני, השש עשרה, השלושים ושניים והשישים והרביעי.
ואז ייבשו גידולי צמר גפן ונמנו. התברר כי ללא קשר לזמן, לאנשים חולים היה מספר זהה של חיידקים באף.
נזלת צהובה או ירוקה הופיעה בחולים במשך 3 - 5 ימים, ואז נמוגה בהדרגה.
מתברר שעם חוטם ירוק או בלעדיו, מספר החיידקים אינו משתנה. כלומר, שום דבר לא נדבק לנגיף. הנגיף עצמו גורם לנזלת ירוקה.
כמובן, ישנם סיבוכים מוגלתיים כמו סינוסיטיס או דלקת אוזניים. הם קורים בכ -5% מהמקרים עם הצטננות. לא ניתן למנוע סיבוכים כאלה. זה סיפור אחר.
אהבתי גם את הרעיון לרחרח מאותם מדענים משנת 1984. הם בדקו כיצד זרימת הריר באף הופר, והתברר שהנחרר כמובן הופך לדביק, אך דביקות זו מפוצה על ידי הרחה מתמדת. נסיעה הלוך ושוב. כלומר, הרחרח ממשיך לנוע בריר.
בקיצור, כמעט לכולם יש נזלת ירוקה בזמן הצטננות, אך זה לא נובע מחיידקים. אתה לא צריך לפחד.
