סנובי בושם מטפלים בניחוחות כאלה במידת זלזול ומכנים אותם פופ, מכיוון שהם היו מסיביים ופופולריים מדי בתקופתם. הם משווים לקומפוט, למטהר אוויר, סבון או מי ורדים. ככה זה - פופ בשמים, שבכל זאת הופך להיות מועדף על מישהו ונשאר כך שנים.
אני משתמש בחמשת הניחוחות הללו כבר 15 שנה, כל אחד בעונה משלו. וכך אני גורם לתמיהה לחברים ולקולגות שלי, שעברו זה מכבר כמעט לחלוטין לחלוטין ל"נישה "- מפוארת, יקרה, בלתי ניתנת להשגה עבור מישהו.
1. היה טעים (DKNY)
"תפוח ירוק" זה, שסימן את תחילתן של צלעות תפוח-אדמה רבות, מושווה על ידי רבים למטהר אוויר יקר מדי. ואני עדיין לא אעזוב אותו. אני מבין שהארומה מאוד פשוטה, אפילו פרימיטיבית והרכבה הוא כמו צלחת של אישה בדיאטה עם התפוח, המלפפון והאשכולית...
קניתי אותו בסוף מרץ, כשהחורף עבר לאביב, כשכל מה שסביבי נמס ואז שוב ריסק כפור. אני משייך את זה במדויק לזמן שבו הוא משתלב בצורה מושלמת עם המחנק הטרי שלו.
2. לונדון (בורברי)
אהבת הפרחים הלבנים שלי, שעבור חלקם גורמת לכאב ראש מתמשך, אצל אחרים, אסוציאציות לגן לונדוני אחרי הגשם. הפרחים הלבנים האלה ממש לא מתאימים לכולם, כמו כל יסמין דומיננטי, שבאנשים מסוימים מריח כמו סבון.
העיקר לא להגזים עם הארומה הזו, ואז הוא ייפתח יפה, במיוחד ביום גשום בסתיו או באביב. אבל זה בכלל לא לחורף, לא לקיץ ולא לחום לח. עדיף - לסתיו.
3. Rumeur2 ורד (Lanvin)
אחרי המבחן של הרומור הראשון, שמפזר מושק בלתי נסבל, חשבתי שלעולם לא אגש בחיים לבקבוק עם הכיתוב הזה. אבל אחרי שחרור הריח הוורוד בבקבוק ורוד, שיניתי את דעתי.
Rumeur 2 Rose הוא ורד בושם לא יומרני עם הדרים, מים חמצמצים ומתוקים שמיץ הלימון, התפוז, האשכולית, הברגמוט מומס וורוד עלי כותרת. בושם קיץ אוניברסלי ליום חם.
4. אופוריה (קלווין קליין)
עם הריח הזה הייתה אהבה כבר מהנשימה הראשונה. פגשתי אותו בדף הפרסום של המגזין "קוסמופוליטן" עם נטליה וודיאנובה. זה היה הניחוח המכונה "הבושם היקר של אישה מדהימה" הידוע לשמצה, והרכב זה פשוט סובב את ראשי.
באותה תקופה אופוריה לא הייתה נגישה לי באופן אובייקטיבי בגלל המחיר הגבוה, אבל השארתי את כל הכסף שנשאר באותה תקופה בל'אטואל. היום, למרות שכמעט 15 שנה היו הרבה אגפים, אני לא מקבל שום "אופוריה" פרט למקור הריח של רימון, סחלב ומהגוני. מבחינתי זה הבושם המושלם לחורף.
5. חוצפה (גרליין)
אני לא שונא לא פירות יער ולא ניחוחות מתוקים מאוד, אבל גרליין הצליח ליצור ניחוח יפה ויקר עם פטל וגרגרים אדומים, שאותם איבקו בקשתית העץ והסיגלית.
מבחינתי זה בכלל לא מתוק, אלא אבקת, ולא פרימיטיבי מתוק-לפתן. חוצפה בשבילי היא ניחוח לאביב, כשהכל פורח ומריח. ובשנים 2006-2007, נראה, כל מוסקבה הריחה כמוה.
מחבר: יקטרינה קרסיקובה
