בסיפור על טוב ורע גלוקוקורטיקואידים דנו בדיוק כיצד לוקוציטים יוצאים מהדם לרקמות שמסביב. והם צריכים לצאת. כי לעתים קרובות המחלות שלנו מתחילות ונגמרות אי שם בפריפריה. אולי זו דלקת ריאות, או אולי סתם רסיס באצבע.
כלומר, בכל הגוף יש לנו תאי חסינות תקועים, שהם הראשונים לפגוש זיהום ומעלים אזעקה. ואז הם קוראים לחיזוק מהדם.
לויקוציטים מסיירים כל הזמן בגופנו בזרימת הדם. הם עוקבים אחר האותות כמו עפיפונים. אם כמה תרכובות כימיות חשודות מחלחלות מדופן כלי הדם, אזי לויקוציטים צוללים מיד מהשמיים ונופלים על קיר זה.
ברור שזה קורה בתוך כלי דם שדרכו זורם הדם במהירות. אז לויקוציטים לא רק נוחתים, אלא מתגלגלים לאורך קיר הכלי למשך זמן מה. כמו צמח כביסה. ראית את השיחים האלה מתגלגלים לאורך הכביש? כך מתגלגלים לויקוציטים לאורך דופן כלי הדם.
ואז לויקוציטים מצליחים להידבק ולהאט. הם כבר יודעים בוודאות שמשהו רע קורה מאחורי דופן הכלי, והם צריכים ללכת לשם.
ואז הלוקוציטים מתחילים להידחק בין התאים המצפים את דופן כלי הדם ומתגנבים לאט החוצה. פעם חשבו שכך הלוקוציטים הופכים הכל. אבל אז התברר שהם יודעים להמשיך.
זה ממש צולם במיקרוסקופ. הם אומרים כי בכ -30% מהמקרים, הלוקוציט אינו זוחל ולא מחפש סדק להידחק לתוכו. לא. הוא מצמיח את רגלו ומתחיל לבעוט בכלוב שנמצא בדרכו.
זוכרים את הביולוגיה בבית הספר? הייתה בערך אמבה עם פסאודופוד, שהאמבה הולכת איתה ותוקעת הכל. אז לויקוציט הילידים שלנו עם אותו פסאודופוד בועט בדופן התא ודוחף בו חור. ואז הוא עצמו נופל לבור הזה, והכלוב מכסה אותו מלמעלה.
ובכן, כאילו מישהו חופר באר עמוקה ואז האדמה התפוררה עליה והוא יצטרך לחפור עוד כדי לצאת. אז הלוקוציט שופך את עצמו דרך דופן הכלי.
ואף אחד לא בעט אותך מבפנים?
