על פי סדרת הטלוויזיה "המאה המפוארת", ג'יהאנגיר הוקדש לאחיו הבכור מוסטפא ורואה בו יורש ראוי לאימפריה העות'מאנית.
משנודע כי מוסטפא בגד באביו, ביקש תמיכה משאה טהמאספ במקרה של הפיכה, ניסה ג'יהאנגיר לנמק עם הריבון והסביר כי אחיו הוקם.
אך לאחרונה, היו יותר מדי הגדרות: ראשית, בעל הבית לומד על המועצה החשאית ב תמיכה במוסטפא, אז שיבחו בני הזוג היוסטרים את מוסטפא כסולטן העתידי, עכשיו מכתב משלו האויב הגרוע ביותר.
סולימאן, שהחליט שמוסטפא הוא בוגד, זימן אותו למחנה צבאי. ג'יהאנגיר, מרגיש שמשהו לא בסדר, מבקש לטייל עם אביו, ואומר לכולם שבמידת הצורך הוא יכסה את אחיו בגופו. אמנם, למען האמת, זה מאוד מעניין איך הוא עמד לעשות את זה.
אנשיו הקרובים של מוסטפה הבינו שמוסטפה לא יחזור בחיים מהטיול הזה. אבל מוסטפא היה בטוח ביושרו של אביו - אחרי הכל, הוא נתן את דברו שלעולם לא יפגע בו.
בהוראת הריבון נאלץ מוסטפא להקים את מחנהו, לא הרחק ממחנה הריבון, ובבוקר היה מופיע באוהל בפני אביו.
ג'יהאנגיר, עושה ניסיון נוסף להצדיק את אחיו בעיני הריבון.
הסולטאן, במטרה להרגיע את שחזדה הצעיר והפגיע שלו, אומר שהוא לא יוציא להורג את בנו.
מוסטפה, שקיווה שאביו יקשיב לו, בכל זאת הודה במחשבה שהוא אולי לא יעזוב את האוהל בחיים. הפחד התווסף על ידי פתק שעף פנימה, ובו נכתב כי המוות ממתין לשחזאדה במחנה הריבון.
אבל, ג'יהאנגיר בא בחשאי למוסטפא, ומרגיע את אחיו באומרו שהשליט לא יוכל לקחת את חיי בנו. לכן, הוא יכול ללכת לדבר עם המאסטר ללא חשש.
כמובן, מוסטפא עדיין ילך לאביו, גם אם היה יודע בוודאות שהוא לא ייצא משם. אבל, אחרי דבריו של ג'יהאנגיר, הוא נכנס לאוהל ללא חשש.
ולאחר ההוצאה להורג, האשים ג'יהאנגיר את מותו של אחיו, והאמין שאם לא היה מגיע למחנה שלו, מוסטפא היה מסוגל להימלט.
