נשמתו ולבו של מרים לאחר מותו של כרים התקשחו. בגורלו העצוב של בנה, היא האשימה את אליף, וכהרמן כיסה אותה.
מרים ביצעה מעשה מפלצתי ואכזרי כלפי אחיה הצעיר - לאחר שחטפה את בנה שזה עתה נולד. לפיכך, גרימת כאב בלתי נסבל לאליף ולקאהרמן.
אך מאוחר יותר מרים הבינה שהיא עשתה טעות והחזירה את טופראק להוריו.
מרים, שכרעה על ברכיה מול קאהרמן, אמרה שהיא רוצה לזרוק את בנו למים, אך לא יכולה. מרים ביקשה לסלוח לה, והסבירה כי לאחר אובדן כרים, דעתה סירבה לחשוב בהגיון.
מרים הבינה שאחיה ואליף לא יסלחו לה על מעשה אכזרי ואמר שהיא תעזוב את הבית הזה. היא כבר לא שייכת לזה.
אבל, אליף עצר את מרים ואמר כי לאחר שאיבדה את בנה, היא חוותה את אותו הכאב כמו שעשתה. היא מבינה איך מרים מרגישה ומבקשת ממנה לא לעזוב.
יחד נגדל את טופראק, והוא ירפא את הפצעים שלנו. החזרת את הבן שלי, כלומר נתת את כל העולם.
כהראמן היה מופתע ושמח מהחלטת אשתו. הוא הבין שאין שום תירוץ למעשה אחותו. אבל, אליף הצליח לסלוח ולהבין. והיא אפילו אפשרה לה לשמור על ילדתם אצל ילדיהם.
גורלה של מרים השמיע עליה בדיחה אכזרית. ראשית, האישה איבדה את בעלה, וכעת בנה היחיד. אבל, אליף וכהרמן מצאו את הכוח שלא לשמור על הרוע במרים, כשהם מבינים באיזו מצב היא נמצאת לאחר אובדן כרים.
