אליף בילה את כל הריונה בבכי. בעיות קרסו על ראשה בזו אחר זו, ולעיתים אתה תוהה כיצד הצליחה לשמור על ההריון.
לבסוף הצליח כהרמאן להסביר את עצמו לאליף, ולב האהבה התאחדו מחדש. נראה כי כל הצרות נותרו מאחור.
כהרמן ואליף המאושרים מתכוננים לחתונה ומתכננים תוכניות לעתיד.
אבל, ביום המאושר ביותר עבורם, הבלתי צפוי קרה. כרים נעלם.
כרים ראה את המראה על גבו של אליף וכיסה אותו בגופו. למרבה הצער, לא ניתן היה להציל את הבחור.
מרים, מבולבלת בצער, אליף נחשב לאשם לאובדן בנה. מרים חשבה שמקסוד הוא שעשה זאת לבנה.
אם רק הייתה יודעת שהאיש הזה, כרים הורה על כך בעצמו.
האשמות של מרים נשקלו עליה, היא הבינה שחלקה של התקלה בנעשה, וחשה את הכאב שחווה מרים.
עקב דאגות אליף מגיע לבית החולים. הרופא ממליץ בחום להישאר במחלקה כמה ימים, קיים איום לאבד את הילד.
אבל, אליף לא יכול היה להשאיר את קאהרמן לבד במצב כזה, ואחרי שהבטיח לרופא לשמור על עצמה ועל הילד, היא עוזבת את בית החולים.
כהראמן כבר לא יכול לחיות בנפרד מאהובתו, ולמרות האבל הם חותמים. ואז קאהרמן מביא את אליף לביתו.
הפצעים של מרים עדיין דיממו מאוד, ולמראה אליף היא נהייתה היסטרית.
מרים מבטיח שאליף לא יישאר בבית הזה. והוא אומר למשרתים לא להעז להביא אוכל ומים לחדרו של אליף.
"מבחינתה אין פירור לחם או טיפת מים בבית הזה.
קיימת קסנים, כשראתה את מצבה המדוכא של בתה, אמרה לאליף לא להעז לצאת מחדרה.
מודאגת מהעוזרת לילדה ההרה, היא לא צייתה לפקודת מרים, והביאה בסתר אוכל לחדרה מכולם. אבל פעם אחת, עם מגש בידיה, עמדתי בדרכו של מרים.
מרים, כמו נמר זועם, הוריד את המגש ואמר שהיא פוטרה. אבל המשרתת השנייה אמרה כי המאהבת אליף היא זו שהורתה להביא את ארוחת הערב לחדרה.
מרים, כמו מערבולת, עפה לחדרו של אליף והחל להעליב אותה.
אליף חלה והחל לסבול מכאבי בטן קשים. אבל, מרים לא נרתעה.
היא אמרה רק בשנאה:
אני מאחל לך לחוות את אותו הכאב שאני חווה.
מרים עזב והשאיר את אליף מתפתל מכאבים.
קאהרמן מצא את אשתו מחוסרת הכרה והזעיק בדחיפות אמבולנס. לידה מוקדמת החלה בבית החולים.
אבל, להפתעת רופאים וקרובי משפחה, אליף הביא לעולם ילד בריא.
