מעט ידוע על עברו של איברהים פאשה. הוא נולד למשפחת דייגים נוצרית ענייה. האם אהבה מאוד את בנה (אז קראו לו תיאו) ולעתים קרובות ניגנה עבורו בכינור. הילד זכר את המנגינות הללו למשך שארית חייו ולעיתים קרובות ניתן לשמוע אותן בסדרה "המאה המפוארת" עצמה.
כשהיה תיאו בן 10, הייתה פשיטה של יניב בסביבתם נוספת, בה ילד נחטף ונותן לעבדות על ידי האימפריה העות'מאנית. הילד נאלץ להתאסלם ומקבל שם חדש - איברהים.
האישה שקנתה את תיאו בשוק העבדים הייתה חביבה מאוד עם הילד, ושראה את תשוקתו למוזיקה, אפשרה לו לנגן בכינור.
כשאברהים גדל, הבחין בו היורש הצעיר של האימפריה העות'מאנית - סולימאן. מאז בילו הצעירים זמן רב ביחד וסלימאן מינה את איברהים לשוד הראשי.
סולימאן, כשראה את מסירותו וכנותו של אברהים, מינה אותו לעוד ועוד תפקידים. אך העמדות הללו לא שימחו את איברהים, אלא נבהלו. הוא הבין שכל קידום שלו מקרב אותו למוות.
בנוסף, עם כל פגישה התשלום שלו גם עלה ובמהרה פרגאלה הפך לאדם עשיר ומשפיע מאוד - מה שהוסיף לאויבים ולחוסר שביעות הרצון של פשוטי העם.
איברהים לא הסתיר את חששו ממינויים חדשים, וכדי להגן על חברו אפילו מעצמו, סולימאן נותן חותם לאיברהים וממנה אותו לוויזייר הגדול.
כשהוא מרגיש את הכוח, החל הווזיר הגדול לחרוג לעיתים קרובות מכוחותיו, ובכך הפך לעצמו אויבים ופגע בביטחון הסולטן.
אלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה מלכתחילה לא אהבה את העבד המרשים ובכל דרך אפשרית ניסתה להשחיר אותו בעיני הריבון.
אך הריבון לא רצה להאמין שעבדו וחברו המסור עלולים לסבול מצמא לגדולה.
כשהאמין בחסרות העונש שלו, איברהים החל יותר ויותר להעמיד את עצמו באותה רמה עם הריבון. במערכה צבאית נגד פרס, איברהים, בלי לחכות לבואו של הסולטאן, כינה את עצמו כמפקד הסולטן. מה שמיד דיווחו האויבים לסולימאן. זו הייתה העבירה החמורה הראשונה שהרחיקה את איברהים מהסולטאן.
אך האירוע הזה לא עצר את איברהים, באחד המפגשים אמר איברהים:
- יש אריה, ויש תאמר. והמתאמן הוא זה שמחליט מה לעשות ומה לעשות. אריות הם אדונים, וטמרים הם הווזירים שלהם.
כשסלימאן נודע לכך הוא הבין שאיברהים בלע כוח, גדלות וגאווה והחליט להוציא אותו להורג.
הנה רק צו על ההוצאה להורג, סולימאן לא יכול היה להוציא, מכיוון שהוא עצמו שלל את הזכות הזו. ואז הורה סולימאן לחייליו לחנוק את איברהים בלילה.
הסולטן הזמין את איברהים להישאר בארמון למשך הלילה, והוא עצמו הלך לישון בתאיו. בזמן שסלימאן ישן, גורלו של איברהים נשפט. בסדרה "המאה המפוארת" תמונה זו תוצג לצופה בפרקים 82 ו -83, של העונה השלישית.
בסדרה הוצג לנו כיצד סולימאן הצטער על מה שעשה ובמשך כ -20 שנה פקפק בנכונות החלטתו.
עם זאת, אם לשפוט לפי נתונים היסטוריים, הסולטן לא הצטער על החלטתו, משום שגופתו של איברהים נקברה בסמוך לכביש, ולא במאוזוליאום, שם קבר הסולטאן את אנשיו היקרים.
האם חיורם אשם במותו של איברהים? אני חושב שלא.
לא משנה מה התככים שהיא שזרה נגד איברהים, איש לא הכריח אותו להעמיד את עצמו במפלס אחד, ולעיתים אף גבוה יותר, מאשר השליט עצמו.
