אליף הסכים להיות אם פונדקאית, לא בגלל החיים הטובים. האם מאחורי סורג ובריח, האחות במיטת בית חולים, ונדרש סכום די גדול כדי להציל את שניהם.
וברגע זה מופיעה פיית הקסמים קימת-חאנום, המטפלת בכל בעיות הנערה, אך בתמורה מבקשת להפוך לאם פונדקאית.
אליף התרגל לרעיון שהתינוק שהיא נושאת מתחת ליבה אינו שייך לה. וכשהוא ייוולד, היא תיתן אותו למשפחת כהראמאן.
אליף כבר קיבלה תשלום עבור שירותיה: אחותה עברה ניתוח, ושום דבר לא מאיים על חייה, והאם נמצאה עורכת דין טובה, ובקרוב היא אמורה להשתחרר.
אך כאשר, לא בלי עזרתו של דפנה, אליף מסתיים בבית החולים עם איום של הפלה, נשאלת השאלה: להציל אותה או את הילד.
קאהרמן, כאביר אצילי, אמר כי יש להציל את אליף, אך הילדה עצמה לא אפשרה את הניתוח.
החלטתה הייתה להציל את הילד, גם אם היה עליה להיפרד מחייה שלה.
מדוע אליף קיבל החלטה כזו ברגע זה? אני חושב שאליף, כמו כל אם, הרגיש את התינוק שלה.
כפי שהיא אמרה לחרמן:
- יש לי ברירה, אבל אין לו.
אליף, כפי שהגה הסופרים, הוא דמות חביבה שאפילו לא תפגע בזבוב.
קל לה יותר לזעוק את כאבה מאשר לגרום לזה לאחר. אמנם לאחר זמן מה, מאליף לשעבר, מעט יישאר.
