במהלך חיי ראיתי הרבה פריקים, אבל כזה מעשה ידי אדם מבוגר, לא יכולנו לצפות. כמו שאומרים, וגם לצחוק או לבכות.
אצלנו בבית סך של 8 דירות וכולם יודעים על כל דבר כמעט אחר. בקומת הקרקע מתגוררת באבא סבתא מוזרה מעט בלידה, אשר בשנה זו דפקה 76 שנים.
למרות גילה, האשה בלידה כמעט כל מה שהיא עושה, וצמחים אפילו גן ירק ועץ מטיילת לבדה.
כמובן, אנחנו שכנים הציעו שוב ושוב כדי לעזור לה, אבל היא תמיד אמרה:
- אני עצמי.
באבא בלידה יש בנו, אבל הוא חי עם משפחתו הרחק וביקורי אמו כל שתיים - שלוש שנים. כדי לו שהיא לא רוצה לזוז, הוא אומר שהוא לא רוצה להפריע להם. וכך אנו חיים איתה בשכונה, לפעמים אנחנו פוקחים עין על. כשהיתה חולה, והוא יכול לגרום מהיר ולרוץ לבית המרקחת. עזרה נוספת מן השכנים, זה לא לוקח.
אז לפני כמה הימים אני מסתכל דרך החלון, אמבולנס מושכים עד הבית שלנו, אני חושב באמת באבא בלידת חלתה. ירדתי אל הכניסה ומחכה השכן מן האמבולנס להגיע.
כשהרופא יצא, אני שואל אותו מה קרה לסבתא שלנו.
הרופא אומר לי:
- כן, אשפוז דחוף סבתא שלך יש צורך רק במחלקה הפסיכולוגית. היא כנראה משועממת, קוראים לנו כך החבאנו את רגליה, קפוא. לפני שהטלפון היה מסוגל ללכת ורגליה לא יכול להסתיר.
הלכתי אישה שאני בלידה ולומר:
- נשים בלידה כי לא התקשרו אליי, הייתי הולך לך, שתיתי כוס התה, אתה יודע היטב שאני בבית היום. מה אם מישהו באמת זקוק לעזרה עכשיו, אלא עסוק, מכסה את הרגליים.
שכן תשובה שהדהים אותי:
- נמאס לי להסתכל החוטם שלך, אני רוצה לתקשר עם אנשים אינטליגנטים, וזה נקרא. הם נדרשים לעשות לי כל יום לבוא, וכך להרפות.
כדי להתווכח עם הגברת הזקנה, לא הבנתי כי בדידות לעת זקנה כמו שלה משפיעה. אבל כמה שיחות כאלה תהיינה? אחרי הכל, אם אז משהו רציני יקרה לנו והם לא יכולים ללכת.
