אתמול הייתי בבית החמור zatsepera... איזו מילה מטופשת - "zatseper". זה אותו טיפש וחסר טעם, כמו מה הוא בני נוער לעשות את זה נקראים כך. רכיבה על עגלות הגג מסלף בין חוטי מתח גבוה... אז אתה יודע.
אתמול זה היה בדיוק חצי שנה מאז הטרגדיה. חודש לפני מותו, הוא היה 16 והוא היה חבר של בת 16 הבת שלי ...
בני נוער להתמזמז, עושה עצמי טיפש, עומד על גג הקרונות, וכולם היו בטוחים כי משהו רע ונורא יכול לקרות שם בחוץ, רחוק, אבל בהחלט לא כאן ולא עכשיו.
הכל התברר כל הרע. כותנה מצמררת, פלאש, קול של נפילת גופים ואת הצעקה של אלה שראו הכל.
ילד אחד, הרופאים הצליחו לשלוף מן העולם האחר, השניים האחרים לא היו כל כך בר מזל... הם היו לא מעט שנים ...
האם שמתם לב כי הקברות של אנשים מתנהגים באופן שונה? אם, לאחר ההלוויה, שנים רבות חלפו הכאב להרפות, אנשים אפילו בדיחה ולחייך, לחשוב כמה רגעים בהירים. אם הפצע עדיין טרי ומדמם, אנשים בוכים להביט בשמים, שואל: "למה?".
הצצתי לתוך פניהם של חבריו, שעמדו ליד הקבר, מכונס יחדיו להקה, וראיתי ילד מפוחד. זה לא בני הנוער אשר לפני שישה חודשים, יכול לזרוק לתוך הפנים של הוריה: "אני כבר 16! הייתי מבוגר, אתה לא מבין!". לא, זה כאן היה רחוק מבוגר, רק ילדים. ילדים שראו מוות ומי הבינו פתאום כי היא לא רק סרט, ובסופו של הדיבורים החדשים על אנשים מאוד אמיתיים טרגדיות אמיתיות.
האם חיי החברה שלהם? מי יודע... אבל היא כנראה לא תהיה שאננה, כפי שהייתה לפני. למרות שאני לא בטוח. איש - יצור עקשן, ולפעמים הוא אפילו לא רוצה ללמוד מהטעויות שלהם, שלא לדבר על העובדה, ללמוד מאחרים.
אצל מתבגר, הכל הולך בגלים: אופנת פוני ארוך המשתרע pollitsa, האופנה "מגולגלת" אופנת סלפי, עשה על הגג של גורדי שחקים, סלף אופנת רגליהם שהם עושים שישבו ליד החלון הפתוח, לפחות ה -15 רצפה. עכשיו כאן התחלתי אופנה אחרת... אופנה למות על המכוניות. ציני? רחוק מזה. מפחיד למדי.
כאשר בערב אחרי העבודה שאנו רואים בחדשות הטלוויזיה ולראות את הסיפור שפעם נער נשרף או, חס וחלילה, נהרג, משום תבונה רבה הגיעו ברכבת משא, מידע כזה נתפס איזשהו רקע זרימת החדשות ושום דבר הכוללת יותר. אבל כאשר מדובר ברכבת המשא מאותו המוח הגדול יש לי ילד אמיתי למדי, מי אתה יודע, מי החברים עם הילדים שלך, וכאשר בבית הבא בקבר לך יש מושחר עם אמא הצער, זה כבר סיפור אחר ההיסטוריה.
אני לא הולך להורים ללמד איך לחנך ילדים בוגרים, ובוודאי לא לדבר בקלישאות של סדרה "הצורך לדעת מה הילדים שלכם." אני יודע מניסיון כמה קשה עם צעירים ואיך לפעמים בתסכול מיואש.
אנחנו לא יכולים כל החיים שלי כדי לשמור על הילדים שלנו ביד, מפנה מעבר לכביש. אבל בזמן שהוא לא יכול לשמור את האצבעות להרחבה. ככל שעובר הזמן, הם גדלים ומבינים הכל. גם אם הם לא יגידו לך "תודה", אתה עדיין מבין למה אתה החזקת וניסה מלא. אני מאמין שזה יקרה.
ועכשיו, כשהם בבית 16-17 שנים, וב ראשם לכולנו אבל אינסטינקט שמירה עצמית, השיניים וחזקות הרגליים האחרונות שלו, זה פשוט היה לשמור מצד אחד, ומחר ...
