יכולות להיות סיבות רבות לבגידה, אבל למעשה כל אלה הם רק רצונות תאוותניים של אדם. אתה יכול לחשוב כמעט על כל דבר. אבל השאלה הבאה מעניינת: מדוע בסופו של דבר בוגדים אינם עוזבים את הנישואים וממשיכים לחיות עם נשותיהם? ויש להם הרבה סיבות לכך!
הם מרגישים אשמה
לפעמים גבר, כדי שיהפוך לבעל נאמן ודואג, רק צריך ללכת שמאלה פעם אחת כדי שמשהו יקליק לו בראש. כלומר, יש תחושת אשמה, שהיא די מתישה. אולי הגבר הבוגד לא רוצה לחשוף את משפחתו למכה, הוא חושש שבגלל מעשהו הכל יוביל לגירושים, שהדבר ישפיע לרעה על אשתו, ואפילו על ילדיו. אני לא רוצה למתג את עצמי במעמד של בוגד עד סוף חיי, או שאולי הוא פשוט מתבייש מאוד להתגרש. טוב, שאג פעם אחת, וזה מספיק.
הם לא רוצים להיות רווקים שוב
לא, כמובן, בוגדים לאחר גירושים יוכלו למצוא חבורה של נשים מוכנות. זה רק כדי להישאר לבד מבחינת החיים, לא כולם יסכימו. יש צורך גם לנקות את הבית, לדאוג לעצמך ולבשל אוכל. עדיף להישאר נשוי.
הם מתקשים לעזוב את אזור הנוחות שלהם.
רק המחשבה שהקשר הזה, שנקרא נישואים, יסתיים פתאום, ואז אתה צריך להתחיל הכל מחדש, לשגע את הרמאי. הוא רגיל לחיות כמו שהוא חי, למה לשנות הכל?
הם בטוחים שהבגידה הייתה חד פעמית ולעולם לא תחזור על עצמה.
באופן כללי, די נוח לחשוב כך. אמנם, נראה לי שגם בגידה היא התמכרות. ניסיתי פעם אחת ולא יכול להפסיק. במיוחד כשהחצי השני גילה הכל וסלח, אפשר לטעון שזה לא יקרה שוב, תוך שמירה על המחשבה שאם עוד פעם, אז תסלח שוב. כן, קורה שהבגידה התרחשה לאחר ריב, למרות זאת, יש המודים שבכלל מדובר בתאונה. ואז האיש מבין פתאום שלמען מישהו הוא לא מוכן לעזוב את משפחתו. או שאולי רומן בצד פשוט לא משך אותך.
הם לא רוצים את הטרחה של גירושין
במיוחד כשיש ילדים בנישואין, רכוש שנרכש במשותף, ואולי עסק. גירושין הם תמיד לא רק קשים מבחינה מוסרית, אלא הם גם עלולים לפגוע קשה מבחינה כלכלית. אבל אתה יכול פשוט להעמיד פנים שאתה איש משפחה מאושר, ולהעמיד פנים ששום דבר לא קרה.
עבורם, רמאות היא רק אדרנלין.
יש גברים שמאוהבים בטירוף בהליכה על קצה סכין, נמצאים כל הזמן במתח, מחשש שייתפסו פתאום בוגדים. כן, מישהו צריך צניחה, ומישהו מוכן אפילו לזה.
הילדים מחזיקים
בכלל, כבר הרבה זמן כולם יודעים ומבינים שלהישאר נשוי רק למען ילדים זה מאוד טיפשי ולא נכון. כן, גירושין משפיעים לרעה גם על ילדים, אבל עדיף להתגרש מאשר לראות איך ההורים מסדרים את הדברים כל יום ומרגישים שהם לא אוהבים אחד את השני.
הם יוצאים מהכל
יש "ברי מזל" כאלה שמצליחים להסתיר בזהירות את בגידתם. ובכן, הם לא נתקלים, וזהו. לאנשים כאלה יש תענוג אחד בסביבה: בבית, אישה, ילדים ונוחות, בצד של בידור עם פילגש. למה לשנות משהו?
פשוט אין להם אלטרנטיבות.
אולי הבגידה קרתה עם גברת נשואה שלא מתכוונת לבנות איתו מערכת יחסים, או אולי עם כוהנת לילה. מסתבר שאין טעם להתגרש, למה כל הצרות והבעיות האלה?
הם לא צריכים לבחור
המאהבת אינה דורשת מכאלה דבר, והאישה או שאינה יודעת דבר, או יודעת, אלא מחזיקה מעמד ומרטיבה. צירוף מקרים מזל, אתה יכול לקחת הכל מכל אחד רק את הטוב ביותר!
הם באמת אוהבים את נשותיהם
אולי האיש הבין את טעותו, והבין כמה הוא אוהב את אשתו. זו כנראה האפשרות היחידה כאשר הרמאי נשאר בנישואים באמת מאהבה. אמנם, אם כבר הייתה בגידה, האם אפשר לדבר על איזושהי אהבה?
אני מאמין שאי אפשר לסלוח על בגידה. אבל נשים רבות עדיין סולחות לבעליהן, וקוראות לזה חוכמה. האם אתה חושב שזו חוכמה או טיפשות?
המאמר המקורי פורסם כאן: https://kabluk.me/psihologija/11-prichin-po-kotorym-izmenshhiki-ne-uhodyat-ot-svoih-zhen.html
