כל הורה חולם שילד יהיה צייתן, רגוע ושמח בהצלחה. הרי תסכימו שאין בזה בעיות בכלל? הוא תמיד מציית לזקנים, תמיד מביא רק חמישיות, תמיד ניתן לניהול ואין ממנו בעיות בכלל. הוא יושב בפינה שלו, משחק משהו או קורא ספרים, לא מטריד שאלות, לא שואל שאלות טיפשיות ותמיד עושה מה שאומרים לו.
אבל אין ילדים כאלה, לא משנה איך ההורים היו רוצים את זה. ילדים הם רעש, מהומה, הוריקן, וניסיונות מצור ולהרגיע אותם מובילים לרוב לתוצאות שליליות. חשבתם איך ילד מרגיש, שצריך להתנהג בשקט ובשלווה, כדי לא להפריע להוריו? נדמה לו שהוא תמיד אשם בכל, גם אם לא עשה כלום! הוא צריך להשלים עם זה, כמו עם איזושהי נורמה. הורים קפדניים שלא אכפת להם מילדיהם, שכל הזמן אין להם זמן לשחק איתם, לתקשר, לבלות, בעצמם, במו ידיהם, הורסים מאוד את עתידם.
אם ילד, שרוצה לתקשר עם ההורים או לשחק משחק רועש, נתקל כל הזמן תוכחות, סוג של עונש או אדישות, הוא הופך סגור בעצמו, חסר אמון ו בּוֹדֵד. כן, הוא הופך לבודד, מילדות לומד להרתיח בבאולר שלו בעצמו, הוא לא רוצה להפריע לאחרים, לכפות את עצמו, להפוך למכשול. והכל בא מההורים.
להלן ביטויי הורים שהופכים ילד למתבודד
"אני עסוק/עסוק"
כן, לנו, המבוגרים, יש כל כך הרבה בעיות ומקרים שלפעמים קשה מאוד לנהל הכל. ואז אנחנו צריכים לנוח. וכל הזמן הזה אנחנו דוחקים מאיתנו את הילדים שלנו, ועושים את זה בצורה קטגורית וגסה. אנחנו ממש שותקים ומתעלמים מהילדים שרק רוצים לספר לנו משהו, לשתף משהו אינטימי או להראות את הציור הבא שלהם. חובה למצוא זמן לילד, ולדבר על העסקה שלך זה לא חד-הברתי, אלא עם הסבר למה אין לך זמן עכשיו.
"שוחח עם החברים שלך!"
אם הילד רוצה לתקשר איתך, אז אל תשלח אותו למישהו אחר. ברור שיש לו חברים, גם בבית הספר וגם ברחוב, ובכל מיני קטעים, אבל אם הוא הגיע אליך זה אומר שהוא רוצה לדבר איתך. יש להעריך זאת, ולא להרחיק זאת מהילד. עם הזמן הוא יפסיק להציק לך, וזה יתאים לך, אבל פתאום תבין שאין לך מספיק תקשורת איתו, וזה יהיה מאוחר מדי. ילד שרגיל להדחיק ולהתעלם ממנו יהפוך למסוגר, הוא לא יזדקק לתקשורת.
"אף אחד לא יהיה חבר איתך!"
כולנו עושים טעויות, וילדים אפילו יותר. אבל כל הזמן לדחוף לזה את האף, לזכור במשך שנים שהם מעדו, בשום מקרה זה לא אפשרי. למרות הטעויות שעשו, למרות התנהגותם, המראה שלהם וכו'. הם ראויים לידידות, כמו כל אדם אחר!
"תפסיק להביך אותי!"
ביטוי רע מאוד, במיוחד אם הוא מבוטא בפני זרים. אם ילדכם עשה משהו יוצא דופן, אין צורך בשערוריות ציבוריות ובהשפלה. אם אתה כל כך רוצה, אז תעיר לו בבית, אבל קודם תחשוב על זה, האם זה כל כך מפחיד שאתה צריך להשתמש במילים גסות ועונש?
"אתה לא יכול לעשות שום דבר בלעדיי!"
כן, ילד, כמובן, לא יכול לעשות כל מה שאתה יכול לעשות. קשה להתווכח עם זה, אבל למה להגיד לו ביטוי כזה, אתה רוצה לטעון את עצמך או משהו? אין צורך להוקיע את הילד אם משהו לא מסתדר לו, הפעילו עליו לחץ והציעו שללא הטיפול שלכם הוא בדרך כלל יהיה אי-ישות. תנו לו את ההזדמנות לעשות את מה שהוא לא יודע איך, תנו לו לעשות טעויות, תנו לו ללמוד.
עכשיו זה כל כך נהוג להאשים את ההורים בטראומות ילדות, ואנשים התחילו להוסיף הכל לנושא הזה. והוריהם לא סיפקו אותם כמו שצריך, ולא התירו משהו, ופעם אחת ענו בגסות. אבל ההורים הם גם אנשים חיים, והדבר היחיד שהם יכולים לתת לנו הוא האהבה והאכפתיות שלהם. ביטויים אלה, כמו רבים אחרים, מקלקלים מאוד את ילדינו. כן, אנחנו יכולים לסרב לקנות להם כמה צעצועים, אנחנו לא יכולים לתת להם ללכת לדיסקו, אנחנו יכולים להעמיס עליהם כמה מטלות בית, אבל אין לנו זכות להשפיל ולדחות אותם!
המאמר המקורי פורסם כאן: https://kabluk.me/psihologija/frazy-roditelej-kotorye-delajut-rebenka-odinochkoj.html
