הסולטאן סולימאן החזיק נסיכה ספרדית בשבי איזבלה בבקתת ציד, שנחטפה על ידי קורזארים. סולימאן לא התכוון למסור את הנסיכה לשגרירי ספרד, אך החליט להשתמש בה למטרות פוליטיות.
הנסיכה, שהבינה שאינה יכולה להימלט מידיהם של הברברים, החליטה לשרוף את עצמה בחיים ולהצית את חדרה. איזבלה הצליחה להינצל ולמשך זמן מה, בפקודת השליט, הוכנסה לארמון האטיצ'ה.
אלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה, לאחר שלמדה על כך, הלכה מיד לבקר את יריבתה. באמתלה של ביקור בנה של האטיצ'ה, אלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה הלכה לחדרו של האסיר.
בזמן הזה, הנסיכה ישנה במתיקות ולא שמעה איך הם נכנסו לחדרה. אלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה ניגשה אל הנסיכה הישנה, תפסה בגסות את סנטרה ודרשה לענות האם היא קרובה לסולימאן. איזבלה נשבעה שהיא לא צריכה את האדון שלה. היא בת הערובה שלו.
אלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה עזבה את הנסיכה לזמן מה, אך לאחר שנודע לה שהנסיכה הוחזרה לבקתת הציד המשופצת, היא החליטה לבקר אותה שוב.
אלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה נכנסה לחדר האסיר, ראתה על צווארה שרשרת, אותה הכין השליט במו ידיו.
אלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה הבינה שלנסיכה היו רגשות עדינים כלפי אדונה, כי אחרת, היא לא הייתה מקבלת את מתנתו. אלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה הזהירה את הנסיכה שאם לא תשאיר את הגבר שלה מאחור, היא תיפרד מהחיים.
בחייה של אלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה, הופיעה יריבה שלא הייתה כמו אותן פילגשים שהיא הצליחה להיפטר מהן בקלות רבה כל כך. הפעם, זו הייתה הנסיכה עצמה שעמדה מולה. אלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה מבינה שאיומים לא יכולים להיפטר מיריבתה ומחליטה לשלוח לה מתנה רעילה.
