רוב הנשים הרוסיות המודרניות זרות למינימליזם הסקנדינבי, לפרקטיות האירופית ולרגיעה אמריקאית בבגדי היומיום, שלא לדבר על הסגנון ליציאה. בכל פעם, כתבות על סגנון מינימליסטי, קווים נקיים בבגדים, חוסר תפאורה ושאר חדוות פרגמטיות אופנתית נתקלות בתמיהה של בני ארצם. "נקי, אבל מסכן."
המונח האופנתי "טיפוח" משווה להפרשות עד היסוד, ללא כישלון עם גבות ושפתיים מעודכנות שתופסות את רוב הפנים. לעתים קרובות יש הערות על מראה סלבריטאים מלוטש ואלגנטי שאיכשהו זה פשוט מדי, אתה לא יכול להגיד שזה מותג. אם אתה לוקח מותג עבור הרבה כסף, תן לדבר הקטן עצמו לדווח על הערך שלו. אבני חן, נוצות, לוגו בכל הפאשניסטות...
הירשמו לציפורניים!
רבים מכירים את המצב: לא התאפרת, ומכרים ועמיתים מתחילים לתהות בזהירות אם את חולה. והדבר המצחיק הוא שנשים שמצמצמות את ההשקעה הנראית לעין במראה שלהן מואשמות בחוסר אהבה עצמית. לפחות ניתן לגוון את הריסים!
"אישה אמיתית" לא יכולה לחיות בלי גבות וציפורניים, עבורם מתוכנן תקציב שנתי נפרד. וגם בלי תיקים חדשים לגמרי, חולצות, שמלות ונעליים. "פנק את עצמך! - קורא לפרסום תחתונים ששווים את המשכורת הממוצעת של קופאית מסופר. "את אישה אמיתית!"
פסיכולוגים אומרים כי הזיכרון הגנטי הידוע לשמצה של הדורות, המאחסן זיכרונות של שנים של מחסור חומרי, הוא האשם. לאחר הדעיכה של שנות ה-90 הלא מתפקדות, החל עידן הזוהר, כאשר הבנות החלו לצאת עד הסוף, לובשות נמר שמלות, ורוד בצורת ברבי, נעלי פרסה מסחררות, חולצות עם אבני חן, תוספות תחרה ו סלסולים מסולסלים.
לרבים נמאס בסופו של דבר והחלו לבחור במשהו שאינו צועק כל כך נואש, ומושך את תשומת הלב אל עצמו. אבל זה לא המקרה בפריפריה, שם נשים עדיין אוהבות חולצות גיפור סינתטיות ואבני חן שהופכות חולצות משעממות רגילות ל"מתלבשות".
ובבירה, מינימליזם נוח רחוק מלהיות נפוץ כמו שהוא נראה באינסטגרם. נערות ונשים נוסעות במטרו וברכבות החשמליות בפרברים של מוסקבה, שמקריבות את עצמן מדי יום לא לאופנה, אלא לתמונה שיש להתבונן בה מבלי להכות בעפר עם פרצוף פומד.
תעשה אותי יפה
אלכסנדר ואסילייב דיבר על התופעה הזו של נשים רוסיות בראיון שנערך לאחרונה. נשים כמו גיבורות "משפט אופנתי" מגיעות אליו עם הבקשה העיקרית:
"הפוך אותי כך שכולם ימותו!".
הם לא רוצים להיראות מסוגננים בהתאם לגילם או לטרנדים האופנתיים שלהם. הם רוצים אפקט וואו מתפרץ כדי שכל מי שהתמזל מזלו לפגוש את היופי הלא-ארצי הזה יגיע למשקפי שמש ומצלמות. כדי שהם מתנשפים ומתנשפים, כדי שיסתכלו, יקנאו ויספרו לשכניהם.
לכן, הנשים שלנו עומדות על עקבים לא נוחים ברכבת התחתית וברכבות, לוקחות על עצמן מעילי פרווה ש"מבריקים", אבל לא הם מתחממים, מקפיאים את אוזניהם בלי כובע, מפחדים לקמט את שיערם, שבשביל זה נאלצו לקום מוקדם או לסבול מסלסל לילה.
עמיתי לשעבר (עוזרת מכירות) איימה להפסיק כשהמחלקה שלה התחילה לדבר על הכנסת מדים. היא אמרה שהיא לעולם לא תהיה מסה אפורה, ושחיוני לה לשקשק צמידים, חרוזים ועגילי צוענים, להחליף בגדים כל יום.
פעם הייתה לי התכתבות עבודה עם אמריקאי שרצה להכיר רוסי. הוא כתב משהו כמו:
"אני אוהב שנשים רוסיות מתלבשות יפה, מתלבשות. זה כל כך כיף!"
"לא, זה עצוב, אלכס. זה גם יקר, חשבתי. אני רק חשבתי. כמו ארנב שהיה מאוד מנומס, אז הוא לא אמר כלום לאף אחד.
