אלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה אהבה את השליט בכל לבה, ובניגוד לחוקי ההרמון, לא רצתה לחלוק אותו עם נשים אחרות.
לאחר שנודע לו שעבדים ופיגשים חדשים הגיעו לארמון כמתנה לפדישה, היה הורם בטוח שאף אחד מהם לא ייכנס לחדרי הסולטן. אבל טעיתי. בפקודת ואליד, הפילגש הרוסייה טניה, הם החלו להתכונן ללילה עם המאסטר.
אלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה לא ידעה מה לעשות והחליטה ללכת לפי קריאת ליבה. אלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה הרימה את הפגיון שהציגה הפדישה, הלכה לחדריו.
סולימאן ציפה לפילגש חדשה, אבל אלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה נכנסה במקום זאת לחדר.
כשהתקרבה לסולטן, הוציאה אלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה פגיון. סולימאן הביט באהובתו ולא הבין מה היא הולכת לעשות.
אלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה, אחזה בלהב הפגיון, לחצה אותו בידה, ואז, עם כאב בלבה, שאלה את הריבון איזו אהבה יש לו. ראשית, הוא קורא לה שירי אהבה, ואחר כך בקופסה שלו הוא מקבל פילגשים אחרות. אלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה ביקשה מהפאדישה להציל אותה מייסורים ולקחת את חייה.
סולימאן זעמה על התנהגותה של אלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה והחליט להוציא אותה מהחדרים. עם זאת, אלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה אמרה לו לבחור: או שהיא תעזוב את הארמון, או את כל הפילגשים.
אלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה ידעה שזה לא מקובל לדבר עם הפדישה בנימה כזו והתכוננה לעזוב את הארמון.
סולימאן לא ידע מה לעשות. הוא לא יכול היה להסכים למצבה של אהובתו, כי זו בושה לשושלת שלהם, אבל הוא לא יכול היה לאפשר לאלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה לעזוב אותו.
סולימאן שלח את הפילגש טניה משם, ובבוקר הגיע לחדרי הורם וראה שהיא כבר ארזה את חפציה.
סולימאן הזכיר לאהובתו שללא רשותו, היא לא תוכל לעזוב את הארמון. אלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה השיבה שהיא לא מעוניינת. אם היא לא תעזוב את הארמון, היא תיקח את חייה. אבל בארמון הזה לא יישאר. סולימאן ראה איזו אש מתלקחת בנפשה של אהובתו והבין שהיא תגשים את איומה. סולימאן מחליט לעשות ויתורים ומגרש את הפילגשים מהארמון.
בהרמון כולם דנו בחוצפה של אלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה וציפו איזה עונש הכין לה סולימאן. אבל הם לא ציפו שהסולטן ישלח פילגשים רוסיות מהארמון, והוררם יגיש במתנה סיכה בצורת צבעוני, שהיא סמל למשפחה השלטת.
