הזמן טס מהר, הרגשות שלנו משתנים, אירועים בחיים נשכחים. ולפעמים אנחנו לא מצליחים למצוא זמן לשרוד את הכאב. כמובן, קל יותר ללכת לפסיכולוג או פסיכיאטר כדי שמומחים יוכלו לעזור להטביע את הכאב עם סמים. אבל זה לא בסדר! ראשית יש להתגבר על כאב.
קל לנו יותר לשתות סם הרגעה כדי לחזור במהירות למסלול הרגיל שלנו – לעבודה, למשפחה, לזוגיות, לחיים עצמם. זה כאילו אנחנו רובוטים, סייבורגים חסרי רגשות שפשוט הולכים קדימה ולא דואגים לכלום. פשוט לחיות, לא לחשוב על שום דבר, כדי שמחשבות אובססיביות שליליות לא יפריעו לקיום רגוע ומדוד.
לא משנה מה הכאב, אנחנו רוצים למתן אותו בהקדם האפשרי. כי זה קשה, הפצע מדמם, השלמות נשברת וזה כואב. וזה מעיד על כך שהגוף חי, והוא מגיב בצורה נאותה לפציעה, מחלה, פרידה, מוות של יקיריהם, אובדן עבודה וכו'.
שתיתי כדור ונראה שזה לא כואב, אני לא מרגיש כלום, אני יכול להתקדם יותר. רק כדורים ורגשות אחרים יכולים לעמעם, לא רק כאב, אלא גם שמחה, עונג, והחתול יפסיק לגעת, והמאכל האהוב יפסיק להיראות טעים.
שום פצע לא יכול להחלים באופן מיידי. אם תחתכו את האצבעות, כן, תבלום את הכאב בדרך כלשהי, אבל תמיד תראו שיש פצע. וייקח קצת זמן עד שהכל יתרפא, יתרפא. כך זה עם הפצעים שנמצאים בלב, בנשמה. כמובן, אתה לא יכול למרוח אותם במשחה ואי אפשר לשים עליהם תחבושת. פה זה קצת שונה. עד שכל מנגנוני השיקום וההגנה לא יפעלו, הפצע לא יחלים. אי אפשר לגרום לתאים להתחדש מהר יותר, ולדם להיקרש מהר יותר, אז עם פצעי הנשמה, לוקח להם זמן להחלים!
כדי לשרוד את הכאב, נפש האדם צריכה לעבוד על כל השלבים. אין צורך להרים את הפצע או להחזיק הכל בכוונה, אין צורך לזרז את תהליך ההחלמה. חשוב לתת לפצע הזדמנות להחלים!
והקנאה כואבת, והתעלמות, ולא אוהבת, ומילים גסות, והודעות ללא מענה כואבות, וחדשות רעות, ופרידה ואובדן. הכל כואב, לפעמים מאוד, זה נראה בלתי נסבל, אבל אתה צריך לסבול ולסבול.
צריך לחיות את הכאב, ולא להתחבא ממנו איפשהו. אתה לא יכול לדכא את זה עם כדורים, אלכוהול, לפצות במשהו, רק לא להרגיש את זה. כאב הנשמה והלב זהה לכל מחלה אחרת. היא צריכה לשכב עם תה חם, עם מטפחת. עלינו לנסות לקבל את הכאב, לקבל את מצבנו הכואב. אתה צריך ללמוד לזהות מה קורה לך ולקרוא למה שקרה בשמו הנכון. חשוב לומר לעצמך: "כואב לי", "אני מרגיש רע", "אני מקנא", "אני כועס", "אני מפחד" וכו'. אפשר לבכות, לסבול, לכעוס ולשפוך את הכעס, כל זה אפילו הכרחי!
אם אתה סובל מכאב, קח את הזמן לחיות את הכאב שלך. לא לרפא אותה בכדורים, לא להטביע אותה בכלום ולא לעבור לכלום. אתה רק צריך זמן לחיות במודע את הכאב שלך.
היו סבלניים, ואז הנפש עצמה תוכל להפעיל מנגנוני הגנה. אל תפריע לה, היא תהיה בסדר. בהתחלה, אחרי שתהיה חולה, תהיה אדישות, אדישות, ריקנות. ואז אתה יכול לקבל בשלווה את כל מה שקרה. בהמשך תקבל את המצב עצמו ותרצה להתקדם. כמובן שהיית רוצה להתקדם מיד, לא לקחת זמן, לא לסבול, אבל דווקא מהלך שלבים כזה הוא נורמלי!
הבינו שהפעולה של כל משכך כאבים בהחלט תסתיים, והפצע יתחיל לכאוב שוב. וזה יפסיק לכאוב רק כשהזמן יעבור והפצע יגליד!
המאמר המקורי פורסם כאן: https://kabluk.me/psihologija/snachala-bol-nuzhno-prozhit.html
