כל משפחה היא כמו מדינה נפרדת עם חוקים משלה. אנחנו, ההורים, בעצמנו קובעים את הקצב שאנחנו צריכים, והילדים רק קולטים אותו. רק אנחנו בעצמנו יכולים לספק לילדינו התפתחות נפשית תקינה. אבל, למרבה הצער, רבים אינם מייחסים חשיבות רצינית לכל זה, ובכך מפרים את ההיררכיה המשפחתית.
אז מה לא צריך לקרות במשפחה עם ילדים?
אתה לא יכול להפוך לאמא-חברה ואבא-חבר לילדים
כן, כמובן, כולנו שואפים להיות חברים עם הילדים שלנו, נראה לנו שהרבה יותר קל לבנות ככה מערכות יחסים. אבל בשום מקרה אסור להפוך את ילדך לכרית לבכי. הנה דוגמה. אם חולקת פרטים על חייה האישיים עם בתה. היא מספרת איך אביה מעליב אותה, יודעת על בגידותיו, על גסות רוחו. אז היא מטילה את כל השליליות הזו על הילד שלה, בתקווה למצוא בו תמיכה, או אולי היא רוצה להפנות את הילד נגד אביה. ומה התוצאה?
מעמד הילד במשפחה לא צריך להיות שווה להורה! במקרה שלנו, הבת יתחיל לעשות סערה בנפשה. לא נעים לה לשמוע דברים רעים על מי מהוריה, תפקידה מעורב, כוחה נחלש. ובת כוחה צריכה להשקיע בתקשורת עם בני גילה ועם אחיה / אחיותיה. והרי עצם הצחוק שאמא רוצה למשוך את בתה בגילוייה, אבל בסופו של דבר, להיפך, היא מתרחקת ממנה!
אתה לא יכול לספר לילדים על מערכת היחסים שלך לפני הנישואין, אהבה ראשונה, נשיקה ראשונה וכו'. הילד לא צריך לדעת מה קורה במיטה עם אמא ואבא. דלת חדר השינה של ההורים לילד חייבת להיות תמיד סגורה! וצמוד! כן, ילדים יודעים ומבינים היטב שהדלת הזו קיימת, אבל זה הכל! בנוסף, יחסים גלויים מדי עם ילדים מובילים לכך שהורים מאבדים את סמכותם עליהם!
אי אפשר להחליף מקום עם ילדים
לדוגמה, קחו משפחה שבה אחד ההורים או שניהם משתמשים באלכוהול או בכימיקלים. כאן ילדים הופכים להורים להורים שלהם! הרי התנהגות של אבא או אמא תהיה לא מוסרית, הילדים ינזפו בהם, ידאגו שלא ישתמשו, "יקימו" אותם לאחר התמוטטות נוספת. נניח שאב משתמש, אז הבן הופך, כביכול, במקומו, להיות בעל לאמו. לא, לא בצורה אינטימית, אלא מבחינת פתרון בעיות, אחריות וכו'. כתוצאה מכך, לבן אין חברים, חיי "מבוגרים" סגורים, הוא כל חייו היה צריך להסתיר את תלותו של אביו, לכן איש לא בא לביתו, והוא לא דיבר בכנות עם איש מבני גילו. עַל רֶגֶל אַחַת.
או דוגמה אחרת. אם מתה במשפחה, כתוצאה מכך הבת לוקחת על עצמה את כל מטלות הבית שלה, עוזרת לאביה, מטפלת בו. היא מאבדת את ילדותה, וכבר בבגרותה, לאחר שנכנסה לנישואים, היא הופכת לאם לבעלה.
לא יכול לחלוק ילדים
נניח שבמשפחה קורה שיש בת אהובה, ויש בת לא אהובה. השנייה מרגישה זאת, היא בודדה, חסרה לה תשומת לב של הוריה. כתוצאה מכך, יש לה קשרים מיניים מוקדמים בגלל אי-אהבתה, הריונות מוקדמים. היא נצמדת לגברים כל חייה. לא משנה על מה, רק כדי להוכיח לעצמך, להורים שלך ולכל הסובבים שיש על מה לאהוב אותה.
או, נניח, במשפחה אין אהובים ואהובים, ילדים שווים. האב אכזרי, מאוד סמכותי, אז הילדים, כביכול, מתאחדים בקואליציה נגדו. הדבר המעניין ביותר הוא שזה מחליש את כוחה של האם.
דוגמה נוספת, זה קצת הפוך. אבא מבלה הרבה עם בניו. אמא לא מתאימה לתחומי העניין הגבריים שלהם. כתוצאה מכך היא נחלשת. אין לה מישהו שאיתו היא גם יכולה ליצור משהו משותף. לכן, הוא מתחיל לבלות יותר זמן עם הוריו, עושה מאהבים, או פשוט הולך לפסיכותרפיסט. לא צריכה להיות חלוקה כזו במשפחה, שני ההורים צריכים לדאוג לילדים.
אל תמנע מילדיך חיי ילד. בזמן שהילד משרת את הצרכים שלך, עטים, מקשיב לתלונות שלך, הוא לא מסוגל להוציא אנרגיה על עצמו! ואז זה בהחלט "יצא" בחייו הבוגרים.
המאמר המקורי פורסם כאן: https://kabluk.me/psihologija/chego-ne-dolzhno-proishodit-v-seme-gde-est-deti.html
