תגובה: כל חיי סבלתי מהצטננות וסינוסיטיס כרונית. ברגע שהוצאתי את החלב, הכל נעלם, ואני לא חולה יותר. אם אני אוכלת מעט גבינה או שותה חלב, למחרת בבוקר האף סתום ומכייח ליחה מהגרון.
התשובה שלי: חצי מהעולם דובר האנגלית בטוח בזה. פשוט לא יכול לבדוק. לא מתאים.
שְׁאֵלָה: אז פשוט אין לך תגובה כזו. יש לי וזה ברור. אותו דבר לגבי ביצים. מה הטעם במחקר אם הוא ברור?
התשובה שלי: אתה לא היחיד שמתלונן. זה נבדק ולא נמצא דבר. רק צביעות ואמונות טפלות.
תגובה: כאן לא אהיה כל כך קטגורי. כל האנשים שונים מאוד. והתגובה למזונות או תרופות היא מאוד אינדיבידואלית. בבית היולדות הזריקו לי תרופה שמזריקים לנשים בהריון בלי בעיות. ויש לי החייאה ומספר שנים של החלמה. או הנה המקרה. ילדה באה לבקר את בנה הבכור. הם היו בני 19. קיבלנו חטיף מהמקרר (נקניק מעושן גולמי, פיסטוקים, חרדל בדגנים, נו, עוד משהו). אכל, שתה תה. חצי שעה לאחר מכן, היה לנו אמבולנס - הם הוציאו את הילדה מהלם אנפילקטי, ואז לקחו אותה לבית החולים. כרופא בוודאי נתקלת במקרים החורגים מהכלל. זה במהלך הסימפטומים, זה בטיפול. דרווין גם כתב שכאשר חוקרים אורגניזמים חיים, כ-20% אינם נופלים לסטטיסטיקה ולכללים הכלליים. והנה הם, סתם, וצריכים לגרום ליותר עניין ולימוד.
התשובה שלי: ומי תגלה את המאפיינים האישיים שלך? האם רופא אישי חייב לעקוב אחריך כל חייו ולעקוב אחרי מה אתה מכניס למקרר? כך אתה חולה, והמאפיינים האישיים שלך יבואו לידי ביטוי. בינתיים תחיו ואל תטרחו.
תגובה: אני חושב שהנקודה היא שהרופא שלנו בדרך כלל עוסק במגוון רחב של בעיות ופשוט לא מסוגל להבין כל מחלה וחולה. לא מצליח לאבחן את זה נכון. יש קצת ידע כללי, מחקר, והרופא, במקרה הטוב, פועל רק איתם. והשאר עבורו כפירה. החולה, בתורו, אם הוא חושב, לאחר שחי עם המחלה במשך זמן רב, מכיר אותה מבפנים ומבחוץ. הוא שוכב איתה, הוא קם איתה. הוא הולך איתה לרופאים שונים ואוסף מידע כל חייו, מטופל, מתנסה. לכן, לפגוש אדם כזה וללמוד מניסיונו זה לא יסולא בפז. הוא אוצר של מידע על מחלתו. וללכת לרופאים אפשרית כל חייך למזל טוב. עד שנתקלת בטעות במומחה שעוסק במחלה המסוימת הזו. ואולי מומחה כזה לא קיים בכלל.
התשובה שלי: אם החולה היה יודע את מחלתו מבפנים ומבחוץ, אז הייתי נשאר ללא עבודה. תאנה בדרך כלל המטופל אינו מכיר. הראש שלו מלא בשטויות, שאסף מכל מיני מזבלות באינטרנט. וגם כשלועסים אותו ומניחים אותו על המדפים, הוא לרוב לא מסוגל להבין, כי כפי שאמר שרלוק הולמס, עליית הגג שלו מלאה בכל מיני שטויות חסרות תועלת. ככל שאנשים יקראו יותר על מחלתם, כך תגבר האשליה שלהם שכולם מבינים. למעשה, כל המערכת ההרמונית הזו בראשם ברורה רק לעצמם. אין צורך לחפש מומחה למחלה, צריך לחפש מומחה בתחום.
שְׁאֵלָה: הוצאתי את מוצרי החלב והשיעול עם ליחה בשפע נעלם. לפני כן לא היה טיפול. אתה יכול להסביר את זה?
התשובה שלי: התאושש.
תגובה: כאן חשוב לא לבלבל חלב טבעי, כפרי מפרה ביתית עם משקה מסופר.
התשובה שלי: כל אזרח - פרה! יוהרה, חברים!
תגובה: הרוב המכריע של תושבי הערים צורכים חלב ארוז מחנויות.
התשובה שלי: ומחקר מדעי מתבצע על תושבי ערים שצורכים חלב ארוז מחנויות.
תגובה: שיעול וליחה אינם מחלב, אלא מתת תזונה, כאשר החומציות בקיבה מופרעת. בדקתי את זה בעצמי.
התשובה שלי: הריר אינו מהקיבה, אלא מתפקוד תקין של הבלוטות המפרישות ריר. הגוף שלנו רוחץ בריר. תתמודד עם זה.
תגובה: היא נולדה בכפר, עד גיל 13 שתתה לפחות חצי ליטר חלב כל יום. יוגורט, גבינת קוטג' אוויר צח. בחורף -25 אושר ברחוב. מגיל 13 אני גר בעיר ללא חלב. אבל זה התחיל לכאוב רק אחרי 60 שנה. העיקר מוצרים טבעיים, ולא הכימיה שיש בחנויות שלנו. תמיד הקשבתי לאמא שלי, והיא הייתה שלה והייתה בריאה.
התשובה שלי: אנשים מאזינים לאמם כבר 200,000 שנה, אבל הם הפסיקו למות בילדותם המוקדמת רק לפני 60 שנה.
שְׁאֵלָה: תגיד לי, האם זה הגיוני לשתות חלב קנוי? האם נשאר משהו מהחלב מתחת לפרה? והאם אפשר להגביל את עצמנו רק למוצרי חלב מותסס, ולא לשתות חלב מלא?
התשובה שלי: שתה מה שאתה רוצה. אף אחד לא נותן חלב מתחת לפרה למחקר מדעי. וטרינרים יכולים רק מה. כל המחקרים על היתרונות של חלב על עשרות אלפי אנשים נעשים על חלב חשוד שנקנה בחנות. הנה, תתמקד בזה.
תגובה: תאכלי קצת מהכל ותהיי בריאה! כמה מדענים כמה דעות. אני יודע מי אוכל לפי סטיבן גונרי, אלו לא חיים, אלא ייסורים. ניתן לארגן מעת לעת ימי צום. אבל כל הזמן לחשוב מה אפשרי, מה שאי אפשר זו מחווה.
התשובה שלי: אם תאכל מעט רעל עכברים, אתה לא תהיה בריא. גם מעט בשר רקוב עלול להזיק לבריאות. מעט שומן טראנס בכל יום מזיק לבריאות שלך. עלינו לחשוב תמיד מה אפשרי ומה לא.
