כשחזר ממערכה צבאית, סולימאן חלף על פני מקידברן, אפילו לא העיף בה מבט. מחידברן מבין שהוא מאבד את נטייתו של הסולטן ומאשים את אלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה בכל דבר.
מחידברן מחליט לעשות צעד נואש - להרעיל את העבד הרוסי. אבל תוכניתה לא נועדה להתגשם, ואלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה וילדה שטרם נולד ניצלו.
סולימאן מצווה על איברהים למצוא את האשם ונשבע להענישו באופן אישי. בינתיים, מהידברן מצווה על גולשה לגרום לעבד, שנתן רעל לחדרי הסולטן, לשתוק. וגולשה עשה. היא חנקה את השפחה עם כרית, ואז ניתקה אותה.
כולם בהרמון החליטו שהילדה הענישה את עצמה על בגידה. עם זאת, סימבול אמר לשומר החדרים שהוא ראה את גולשה בהרמון. העוזרת הייתה עצבנית ונסערת.
איברהים מנחש שאלכסנדרה אנסטסיה ליסובסקה ניסתה להרעיל את מהידברן. הוא מצווה להביא את גולשה לחדריו. המשרתת קיבלה משומר החדרים בפנים, מיד הודתה הכל. היא אמרה שהיא מקיימת את פקודת המאהבת שלה, ותלתה את השפחה כדי שלא תתוודה על הכל. איברהים אמר לגולשה לשתוק ולא להשמיץ את השם מהידברן. ואז הוא הסיע אותה משם.
סולימאן שואל את איברהים אם מצא את המרעיל. איברהים אומר שהנערה שביצעה את הפשע הענישה את עצמה. סולימאן מבין שאיברהים מחפה על מהידברן ומחליט לשאול אותה באופן אישי. אבל כשנכנס לחדרי מהידברן, הוא שמע אותה מספרת למוסטפה איזו משפחה ידידותית יש להם.
למען האושר של בנו, סולימאן לא הרחיק את מהידברן, אלא נשבע שלעולם לא יסלח לה על הבגידה הזו.
