לפעמים אדם אפילו לא חושד שהוא מקנא בו. האנשים הקרובים איתם הוא חולק את חוויותיו ושמחותיו מקנאים. הם מקנאים בסתר, כמעט שונאים ומקללים. אבל יש את הסימן העיקרי של קנאה, שמשום מה לא נלקח בחשבון. אני גם רוצה לדבר עליו היום.
סימן הקנאה הזה מאוד בולט ופשוט, אבל הוא זה שמבלבל אותנו לחלוטין. אנו רואים באדם חבר קרוב, או שהוא קרוב משפחה שלנו, ואיננו יכולים אפילו לחשוב שהוא מקנא בנו. ובכן, כמובן, הוא מרחם עלינו כשמשהו קורה איתנו. הוא מתחרט איכשהו בכנות, מקשיב, מזדהה. וזה כל כך מוזר! האדם תמיד התייחס אליך בקרירות, לעתים קרובות מתח ביקורת, יכול היה להעליב אותך במילים קשות למדי, לפעמים הוא לעג לך, אף פעם לא שיבח, לא תמך בכמה מאמצים... ואז משהו רע קורה לך, והוא מרחם עליך, נראה שהוא משנה את שלו יַחַס.
אז דיברתי עם אישה בעבר, היינו חברים של משפחות, ביחד כל החגים, סופי השבוע, האירועים. ואז הם איכשהו התרחקו. חברתי התחילה ללעוג לי באופן קבוע, היא קראה לכל התוכניות שלי שטויות, מתחה בי ביקורת על מעשיי. ואז היה מטרד בחיי, והיא באה, חיבקה, התחרטה. ואז חשבתי: זו ידידות אמיתית. הרבה זמן אין שום דבר משותף בינינו, אבל היא לא ויתרה בצרות, מיהרה, הזדהתה, חיבקה. מאוחר יותר הבנתי רק שהיא רק רוצה לראות איך זה כואב לי, מבחוץ היא הייתה ידידותית וחמלה, ובפנים היא התמוגגה על הטעות שלי.
אבל בהתחלה חשבתי שאני טועה לגביה. היא כנראה תמיד התייחסה אלי יפה, אבל היא שואלת את כל הפרטים על מה שקרה, מתנשפת ונותנת עצות, ואפילו מציעה עזרה. בהתחלה, איזו חמלה מוגברת מצידה אפילו לא הפריעה לי, להפך, הרגשתי תחושת אשמה, כי חשבתי שחבר שלי תמיד מקנא בי.
אבל אז הבנתי הכל, התעוררתי מאיזה אפקט קסום. לא פלא שחשדתי באישה האומללה בקנאה. היא קינאה בי הרבה שנים, וסבלה מזה. העובדה היא שאותם חלקים במוח אחראים לקנאה באדם כמו לכאב פיזי. ובשל העובדה שאדם כואב, הוא מתחיל לשנוא בנפשו. לחבר שלי היה כואב עד מאוד לראות מתי טוב לי. ואיזו הקלה היא הרגישה כשמשהו רע קרה לי. כמה קל וטוב זה הפך לה. האם אתה יכול לדמיין? הרגשתי רע, אבל היא הייתה טובה! היא פשוט התענגה על הפרטים של מה שקרה, כאילו היא אוכלת אותי, נהנית מכל פרט, נאנחת, מעמידה פנים שהיא חומלת.
זהו סימן הקנאה. אם מסתכלים היטב, אפשר לראות על פניו של החיוך הקנאי, נסתר, בקושי מורגש, מגעיל... הקנאי כל כך שמח על כאבו של מישהו אחר שהוא פשוט לא יכול להסתיר את שמחתו. הוא מעודד אותך לספר לו על הצרות שלך שוב ושוב: נשדד, איבד את עבודתך, נפרד מאדם אהוב, מישהו מת... אבל ברגע שהזמנים הרעים יחלפו, הכל יחזור לשלומו מקומות. האדם הקנאי יתחיל שוב לרכל עליך, ישנא אותך בנפשו, יסבול את הכאב הזה שלו.
בצרה או צער מאבד אדם את ערנותו, ומקבל בשלווה דברי נחמה וחמלה מאדם מקנא, גם אם כל מה שבנפשו מוחה. זה מעליב כפליים, כי אנחנו רוצים להאמין שאדם כן איתנו, אבל לא, הוא פשוט נהנה מהעובדה שכואב לנו!
המאמר המקורי פורסם כאן: https://kabluk.me/psihologija/glavnyj-priznak-zavisti-kotoryj-vy-ne-zamechaete.html
