לא כל הורה יכול להיות טוב. כן, כולנו יכולים לעשות טעויות, לפעמים לבצע מעשים מטופשים, אבל היום אנחנו מדברים על קטגוריה נפרדת של הורים שפוגעים בילדיהם.
סימנים של הורים רעילים
הם לא מכבדים גבולות אישיים.
לדוגמה, הורים ממש עוקבים אחר תנועות ילדם. אני מסכים שאם זה הכרחי לבטיחות הילד, אז זה מותר. אבל במקרים אחרים, זה נזק. לדוגמה, הורים רעילים נכנסים בשלווה לחדר של ילדם מבלי לדפוק, מרשים לעצמם לחטט בחפציו האישיים, לקרוא את יומנו. ואז הילד גדל, ויהיה לו קשה לזהות גם את הגבולות שלו וגם של אחרים.
הם לא נותנים לילד תחושת ביטחון.
הקפדה של הורה עדיין אינה בטוחה עבור הילד. לפעמים גם מי שנשמר בידיים חזקות לאורך ילדותם לא יכול לדאוג לעצמו לאחר שהגיעו לגיל. ילדים גדלים חלשים, בגלל כל מכשול שנוצר בחייהם, הם פשוט מוותרים. זה מה שמוביל לקפדנות יתר וחוסר תמיכה.
הם מבקרים את הילד
ילד זקוק לביקורת בריאה, אחרת הוא יגדל להיות מבאס אמיתי. אחרי הכל, צריך ללמוד איך לעשות מטלות בית, ובלי קפדנות וביקורת, אין שום מקום. אבל ההורה הרעיל מגיע לקיצוניות, הביקורת שלו משפילה ומעליבה את הילד, הוא הורס את אישיותו. ההורה עצמו חושב שבאמצעות ביקורת הוא מגן על הילד מטעויות חמורות. אבל זה לא המקרה.
הם רוצים הרבה תשומת לב.
הם בטוחים שהילדים חייבים להם. אנחנו חייבים את זה כי הם ילדו אותם, האכילו אותם, הלבישו אותם וכו'. והם לא רוצים להבין שגם לילד יש חיים משלו, מלבד הבית. אם זה ימשיך להתפתח, אז בגיל מבוגר ההורים הרעילים האלה ישגעו את ילדיהם הבוגרים, וידרשו תשומת לב מוגברת לעצמם.
הם לועגים לילד
הם יכולים לצחוק על הטעויות שלו, לצחוק על המראה שלו וכו'. כמובן שלפעמים בדיחות טובות מאוד, אבל אם לעג כזה כבר הפך להרגל, זו בעיה אמיתית.
הם מאשימים הכל על הילד
אם אדם גדל ומאמין שמגיע לו כל העונשים בילדות, עלבונות פיזיים מההורים וכו', זה אומר שהוא חי ברעילות אמיתית. הורה רעיל הוא מאוד מסובך. נניח שיש סכסוך, והוא מרביץ לילד שלו, הוא בוכה, נענש וכו'. לאחר זמן מה ההורה מתחיל לייסר את תחושת האשמה, הוא הולך להתנצל בפני הילד, ומוסיף שהוא עצמו הביא את זה לזה, הוא עצמו אשם בכך כל אחד. נראה שהוא התנצל, אבל נראה שהוא השליך את האחריות על הילד.
הם מונעים ממחשבות ורגשות לבוא לידי ביטוי.
למשל, הם אוסרים בכי, לא מאפשרים לכעוס, לא נותנים דעה על משהו. שמירה על שלילית בתוך הילד יכולה להוביל להתפתחות של דיכאון וחרדה. ואם הוא נסתם כל הזמן, לא יאפשר לו להביע מחשבות, הוא יגדל להיות אדם מופנם שמחשיב את עצמו כלא אחד, חסר חשיבות, בהיעדר לפחות איזושהי דעה, שחי לפי תבניות.
הם מפחידים את הילד
אם ילד מפחד מההורה שלו, זה לא אומר שהוא מכבד אותו. ילדים מכבדים הרבה יותר את ההורים שנותנים תמיכה ואהבה. כן, ילד צריך משמעת, אבל אי אפשר להפחיד אותך, זה יכול להרוס את הנפש שלו.
הם חושבים רק על עצמם
הם לא לוקחים בחשבון את הרגשות של הילד, ודואגים רק לרגשותיהם. כן, באופן כללי, ההחלטה הסופית צריכה להיות תמיד אצל ההורים, אבל הם חייבים לקחת בחשבון את הרגשות של כל אחד מבני המשפחה.
הם מתמרנים את הילד
אם אי פעם הרגשת אשמה כלפי ההורים שלך לפחות פעם אחת בחייך, אז גם אתה עברת מניפולציות. זוהי התנהגות של הורה רעיל. הילד גדל, אבל ממשיכים לשלוט בו, הוא עובר מניפולציות בעזרת תחושת אשמה, הוא נמחץ במשפטים: "עשינו הכל בשבילך".
אף אחד לא יודע איך לגדל ילד נכון. ורבים מודאגים איך לא להפוך להורה רעיל. אם אתם רוצים לגדל אדם טוב, פשוט תנו דוגמה מתוך ניסיון אישי, כבדו את הילד, קחו בחשבון את דעתו ותתנו לו מרחב אישי.
המאמר המקורי פורסם כאן: https://kabluk.me/psihologija/10-veshhej-kotorye-delajut-toksichnye-roditeli-nanosya-vred-svoim-detyam.html
