הידעתם שאפשר לתכנת אדם לעוני מילדות? זה הוכח, יש אפילו מונח כזה כמו "חוק העוני הגנטי". מה זה והאם אנחנו יכולים להיפטר מזה? תמשיך לקרוא!
למשל, אקח סיפורים שקראתי באינטרנט כבר הרבה זמן. הנה אחד מהם, אומרת האישה.
כילדה, היא הלכה לעתים קרובות לבקר את חברתה לכיתה. הם קפצו על הספה בסלון שלה פעמים רבות. הבנות כל כך אהבו את המעיינות האלה בפנים, שבמקומות מסוימים כבר רצו לצאת מהריפוד. 20 שנה לאחר מכן, אישה באה לבקר את חברתה לכיתה, ומה הייתה הפתעתה כשראתה את אותה ספה בפינה! הוא עוד היה בן מאה בילדותם הרחוקה, ובקושי הצליח להחזיק מעמד כדי לא להתפרק. ואם בילדות אתה איכשהו לא שם לב לזה, אז כבר, כמבוגר, אישה, תוך כדי שיחה עם חבר לכיתה, הסתכלה סביבה ונדהמה מהעוני שמסביב.
היא ישבה וסיידה נפשית את התקרות, הדביקה את הטפטים בדירה ההיא, שטפה את המראות והחלונות וחישבה כמה עשויה לעלות ספה חדשה. ואז היא חשבה, ובכן, אולי אדם ממש גרוע בכסף... עם זאת, המוח הוציא רעיונות מעניינים. אתה יכול לקנות סרט זול ולהדביק על שולחן ישן, אתה יכול לחפש רהיטים חסכוניים איפשהו באינטרנט. אבל בנוסף לחוסר התיקונים, היה גם לכלוך מסביב. בגלל זה עוני ולכלוך יש תמיד? לכלוך זה לא מחסור בכסף, זו מנטליות כזו...
הנה עוד דוגמה. זה כנראה מוכר כמעט לכולם. בתקופה הסובייטית, היה קשה להשיג סטים יפים, לאנשים לעתים קרובות לא היה מספיק כסף. אז לכולם במזנונים היו סטים יפים של כלים, כוסות, כוסות. הם יכלו לעמוד שם עשרות שנים, בעוד האנשים עצמם המשיכו לאכול ולשתות מכלים ישנים. כולם ציפו שיבוא יום גשום, או שיבוא איזה חג, אנשים רציניים יבואו לבקר - אז אפשר יהיה לשים על השולחן ערכות יקרות ויפות.
אבל לא הגיעו חגים ולא ימים שחורים. והכלים אז או שהועברו מדור לדור, או נזרקו כלא נחוצים, או נשאר לדיור/קוטג' שכורה וכו'. עבור אלה שחיים כל הזמן בציפייה לעתיד, זה לעולם לא יהיה מגיע. עוני, אומללות - הם לא בכיסים, הם בראש העם!
או הנה סיפור אחר. האישה חסכה כסף כל חייה כדי לקנות דאצ'ה. בנותיה סבלו מתת תזונה, אכלו דייסה על המים ולבשו דברים ארורים. ילדים התביישו במראה החיצוני שלהם, כי הם כבר התחילו לצחוק עליהם. ואז אמא שלי חסכה וקנתה דאצ'ה. אבל בין הבנות הבוגרות היא לא עוררה שום עניין, בהחלט. ויש להם גם מתחם סינדרלה. זה כאשר אישה מתחרטת על כסף על עצמה, ואפילו מנסה לבלוט משהו מבגדים ישנים. הבנות חיו עם מגבות עלובות במטבח, ולא מודבקות על הטפט, ואז הן לא שינו כלום, כי הן כבר היו רגילות לחיים כאלה. העוני כבר היה במוחם, בדמם, בתאים שלהם...
זהו חוק העוני הגנטי. אם ילדים בילדות רואים פינות עלובות בדירה, הם מתחילים בתת מודע לתכנת את עצמם לעוני. אפילו צ'כוב כתב שקירות קלופים ולכלוך משפיעים לרעה על הביצועים האקדמיים של התלמידים. כמובן, אחרי הכל, העוני והלכלוך מתחילים לדכא אדם, והמראה של סביבה עלובה מתוכנת להיות כישלון.
אולי מישהו יגיד שלהפך, החיים בעוני מתחילים לעורר אדם להרוויח כסף בבגרותו, להתפתח, לשנות משהו. אולי יש כאלה שנמלטו מהעוני הגנטי, אבל עבור חלק גדול מאוד זה נשאר צלב לכל החיים.
אתה יכול להרוויח הרבה כסף, לומר: "לילדים שלי יהיה כל מה שלא היה לי", ואת עצמך, מדוכא מהעוני הגנטי, תשמור על הצלחות היקרות ליום גשום. אתה תמשיך לחסוך בעצמך, מתוך אמונה ש"זה יעשה בדיוק את זה". כי עוני הוא מצב נפשי. וקשה מאוד להיפטר מנוכחותו בתודעה, בדם, בתאים!
המאמר המקורי פורסם כאן: https://kabluk.me/poleznoe/chto-takoe-geneticheskaya-nishheta.html
