לפעמים קשה מאוד לאנשים להבין ולקבל את העובדה שאדם אהוב אינו בריא. אנחנו איכשהו מוחקים הכל על חינוך, על אופי, או מה שזה לא יהיה, מבלי להבין שאדם אהוב יכול כבר להזדקק לעזרה רפואית. וכל הדיבורים האלה ריקים! אני רוצה לספר לכם את הסיפור של בלוגרית מוויילס. במשך שנים רבות אמה חיה בקצה הטירוף...
האישה נראתה די נורמלית, אינטליגנטית, הגיונית. אבל במציאות זה לא היה ככה. לא הייתה לה הפרעת אישיות. אין מחלות שאושרו על ידי הרופאים, אבל משהו בהחלט לא היה בסדר עם הראש. ובמשך שנים רבות היא ניסתה לחיות חיים נורמליים, כשהיא עומדת על סף אי שפיות.
בפעם הראשונה הבינה הבלוגרית שמשהו לא בסדר עם אמה כשאחותה הצעירה הייתה בת 5. הילדים הגדולים שיחקו בשקט, כששמעו שהאם מקללת את הצעירה. זה בא בהפתעה מכיוון שהאחות הקטנה תמיד הייתה ילדה צייתנית. ואז אמרה הילדה למשפחתה, ועל כך אמה הרימה לה את קולה: "חבר שלי כיבד אותי בעוגיות, ואכלתי את זה!".
אחותו של הבלוגרית נולדה קצת לפני המועד, היא הייתה חולה הרבה אחר כך. בזמן שהילדים הגדולים נהנו מילדותם הרגילה, הקטן היה כאילו מתחת לכיפה. אמא נרעדה עליה כמו מעל אגרטל קריסטל, ממש נפלה להיסטריה מהסכנות שאפפו או לא הקיפו את בתה. זה הפך לפרנויה אמיתית, אז הילדים הגדולים התחילו להאמין שהאמא השתגעה.
אמא צרחה כל הזמן, התינוק בכה, וזה התחיל לקרות כמעט כל יום. הסיבה להתנהגות זו של האישה הייתה פחד, פאניקה פחד מהחיים. הדבר החשוב ביותר שהוציא אישה מדעתה היה חיידקים. היא פשוט פחדה מהם באופן פתולוגי. וכמובן, הבת הצעירה קיבלה הכי הרבה. היא נאלצה לעשות צרור הליכים מוזרים כל יום כדי לחטא את עצמה.
טירוף של אמא אחרת הוא חוסר הנאמנות של בן זוגה. לא, אבי תמיד היה נאמן, ואף פעם לא נתן סיבה. אבל אמו תמיד קינאה בו, חשדה במשהו, וסידרה לו חקירות. הטירוף הגיע כשהבלוגרית ואחותה הגדולה היו בגיל ההתבגרות. ואז האמא נכנסה לראש שלה שהבנות רוצות לפתות את אבא שלהן...
פחד, זה היה הפחד שגרם למצב כזה של אישה. פחד מהחיים, פחד ממחלה, פחד מלהיות לבד, פחד מרכילות, פחד מכל דבר.
כולם יכולים לפחד, כי החיים הם דבר קשה, ולאף אחד לא נותנים ערבויות. אבל כולנו מנסים להילחם בפחדים האלה, מנסים להתעלם מהרע, לתכנן את עתידנו, לבקש עזרה במידת הצורך. והאישה הזו פשוט ויתרה, היא לא נלחמה בפחדים שלה, לא היה לה כוח, והיא אפילו לא ניסתה לעשות כלום. יתרה מכך, היא החלה לכפות את פחדיה על כל הסובבים.
וילונות האפלה בבית - אף אחד לא צריך לראות מה קורה במשפחה, המאבק בחיידקים - לפעמים זה לקח כמעט כל היום, האישה לא אפשרה לילדים ללכת למספרה - שם אתה יכול לתפוס את הזיהום, היא קרעה את היומנים האישיים שלהם - אלה דוקומנטריים עֵדוּת.
ואז האישה הכריחה את ילדיה ואת בעלה לטפל בה. הם הביאו לה כסף, אוכל, והפכו לשליחים מהעולם החיצון. זה כבר היה שטות אמיתית. מה עם המשפחה? המשפחה פשוט שיחקה איתה, בהתחשב בהתנהגותה של האישה כאקסצנטריות רגילה. ואף אחד אפילו לא חשב להראות את אמא שלי לרופא, כי היא הייתה זקוקה לעזרה במשך זמן רב.
והאשה, בתגובה, ניסתה "לנרמל" את שיגעונה כדי לפטור מעצמה את נטל האשמה. היא פשוט שכנעה את המשפחה שהם צריכים לפחד מסכנות, נזפה על כל פעולה מסוכנת, היא ניסתה להכריח את קרוביה לחיות כמו שהיא עשתה - לשבת בבית ולא להוציא את האף.
אני חושב שיש הרבה סיפורים כאלה. לפעמים קל לנו יותר לוותר, לייחס הכל לאקסצנטריות של אדם, להבטיח לעצמנו ולאחרים שמדובר באופי רע, גנים, הרגלים. אבל למעשה, אולי מישהו צריך עזרה רפואית דחופה. כי זה לא נורמלי שאישה מסכנה תתאזן על סף אי שפיות.
המאמר המקורי פורסם כאן: https://kabluk.me/psihologija/istoriya-blogera-iz-uelsa-pro-zhenshhinu-kotoraya-mnogo-let-zhila-na-grani-bezumiya.html
