יש אנשים המאמינים שחלב עם לקטוז גורם אצלם לפרפור פרוזדורים.
למעשה, סיפורי אימה על הפרעות קצב או התקף לב מלקטוז הופיעו לפני 50 שנה. היו כל מיני הסברים. סוג הלקטוז יכול להפריע לספיגה של נחושת, שבתורה מעורב במתחם כלשהו תהליכים בגופנו, ואם הוא לא ישתתף, אז יתחילו בעיות במערכת הלב וכלי הדם.
המקרה הזה מעולם לא אושר, אבל כבר אז התברר שמוצרי חלב שומניים ללב עלולים להזיק.
לפני כ-20 שנה אפשר היה לקבוע איכשהו שלקטוז יש השפעה רעה על לב הדפניה. אלה סרטנים מיקרוסקופיים כאלה. פלנקטון. קצב הלב שלהם מאט מלקטוז, וחלק מהפרעות קצב סרטניות מתרחשות. זה לגמרי לא מובן איך אפשר להעביר את התיק הזה לאדם. אף אחד, לדעתי, אפילו לא ניסה.
ואז, קרוב יותר לימינו הנוכחי איתך, החלו להופיע הצהרות פרובוקטיביות על העובדה ששמנת חמוצה עם שמנת אל תפגע בלב שלנו כל כךכפי שחשבו בעבר.
ובכן, כלומר, האמינו באופן מסורתי כי שומנים רוויים משמנת חמוצה ומוצרי חלב שומניים אחרים עצמם עצמם מכילים עודף כולסטרול, ואפילו עוזרים לכבד שלנו לייצר הרבה מהכולסטרול הפנימי שלו.
במסגרת המקרה הזה שונאי לקטוז מיד העלו את התיאוריה שלהם. כמו כשיש התקפי לב ממוצרי חלב, זה לא קשור לשומן חלב, אלא קשור ללקטוז. לכן, לשומן אין שום קשר לזה.
כמה מחקרים גנטיים של אבותינו, שרק לפני כ-7000 שנה למדו לעכל לקטוז, נמשכו גם לשם. משהו כמו העובדה שהגוף שלנו עדיין לא למד כל כך טוב במהלך אלפי השנים האלה, ולכן הורעל בלי משים בלקטוז.
כתוצאה מכך, אף אחד מהסיפורים הללו לא אושר. לקטוז אינו גורם להתקפי לב עם הפרעות קצב, ומוצרי חלב שומניים טרם עברו שיקום. אולי בשנים הקרובות מישהו יעשה מחקר מדעי רב עוצמה, ואז הכל יתבהר.
